סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עץ הדומים עסוק

חצי סוקרטס בפיתה.
לפני 15 שנים. 17 בפברואר 2009 בשעה 21:56

הפוסט הקודם הובן מעט לא נכון.

בסופו של דבר אני פשוט שואל את עצמי, אם ההתמקדות הזו שיש כבר תקופה בבלוג בכל נושא הבעיות, משדר לאנשים שזה כל מי שאני?

תכלס, אני יודע שהתשובה היא איפשהו בנקודת האמצע, בגלל שאנחנו חיים בחברה, ואין טעם או להתעלם מזה לגמרי או להיות לגמרי צייתן חברתי.

אבל מדי פעם אני אוהב לעשות בדק בית ולראות מה המצב.
כי וואלה, בסופו של דבר אני לא רוצה להפוך להיות הבחור עם הבעיות, או הבחור עם ההפרעת אכילה וכו... וכן לפעמים אם מתמקדים במשהו מספיק זמן זה הופך לסוג של תיוג.

אני יודע שאף אחד לא מכריח אתכם לקרוא, אבל תהיתי בנושא, וכן אולי זה מגיע מעט ממקום של חוסר ביטחון, אבל זה מגיע גם ממקום של שאלה אמיתית שלי באם הבלוג הפך לרציני או קודר מדי.
כי גם אובר התעסקות במשהו היא בעייתית.

אז אולי באמת אני צריך לעשות פשרה בלוגית, ולהכניס מעט יותר תוכן אחר בלי קשר לבעיות וכו גם כן.

אתם מקשיבים ממש טוב אתם יודעים, חשבתם ללכת ללמוד את זה?

Succubus​(אחרת) - אני בעד שתעשה עם הבלוג מה ש*אתה* מרגיש שאתה צריך ממנו. אני די מאמינה שכשלא תצטרך אותו יותר בפונקציה הזאת (או כל כך חזק בפונקציה הזאת) זה יירד מעצמו.
ומי שמקבל כזה רושם שטחי מהבלוג שלך, נו.
לפני 15 שנים
פנטין - גם את הדברים הקשים אתה כותב באיזה סוג של הומור.
גם מהמקום הקשה ביותר אתה לא מרחם על עצמך וזה ניכר בכתיבה.
לכן לא נראה לי שיקרה מצב שבו תוכרז כ"בחור עם הבעיות".
אתה כן מפרסם גם דברים טובים ומצחיקים, כנראה אפילו בלי לשים לב.

אם הקשבה הייתה משהו שהיה ניתן ללמד הייתי שולחת הרבה אנשים לקורס בזה.
לפני 15 שנים
diablo's girl 666 - לא שאני מחדשת לך משהו אבל הבלוג הוא קודם כל שלך, אחר כך של הקוראים וואלה תעשה מה שבזין שלך ממנו בלי לדפוק חשבון יותר מדי
לפני 15 שנים
כותבת - טאבי למי אין בעיות ? ואתה יכול לישון בשקט, אף אחד לא מגדיר אותך האיש עם הבעיות
לפני 15 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני חושבת שיש משהו בדבריך. זה באמת חשוב לעשות בדק בית מידי פעם, ולשאול אם אני שם את הדגשים הנכונים.
אני לא יודעת על מה אתה חושב כל היום, אני יודעת רק מה אתה כותב פה. יש להניח שבנוסף לכתיבת בלוג, יש לך גם חיים. אבל לא לכולם זה מובן מאליו אז נניח לזה.

שוב חוות דעת ספרותית - אני לא חושבת שהבלוג הפך לקודר מידי, ממה שאני רואה הוא די מאוזן - נאמן להתחייבויות, משפיע על קוראיו, ומנוקד פה ושם בהעלאות חיוך רחב במידה רבה של טוב טעם. אתה מדבר/כותב ממש טוב, חשבת ללכת ללמוד את זה?

באשר לשאלה על ההתעסקות היתרה - השאלה היא, לדעתי, אם הכתיבה על זה גורמת לך להתעסקות יתרה ולא בריאה בנושא מסויים. עצם הפרסום הוא פחות הפואנטה. הרי אם תשאיר הכל כטיוטות, ההתעסקות נשארת. ואם כבר כתבת... אמרת מתישהו שיש ערך להצהרה הפומבית, שהיא יוצרת התחייבות - אני מסכימה אתך.

אני לא חושבת שהבלוג יוצר את הרושם שזה מרכז חייך. הדמות, כמו ששלומית ר.ק. (שמופיעה בסיוטים שלי לפעמים) אומרת - עגולה.
לפני 15 שנים
לילי ש' - מסכימה עם girl in a coma- את מי זה מעניין (מה אנשים חושבים/מקבלים מהבלוג) ?

ברור שהנטיה הטבעית היא לרצות שאנשים יתעניינו, יהנו וכו' אבל אם תתחיל להתחשב בזה אתה לא תצא מזה.

לא שזה חידוש באמת אבל הייתי חייבת להגיד
לפני 15 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - טאבי יקר,
הבלוג הזה שלך!
אתה יכול לשנות לו את השם, לחסום אנשים שמגיבים מעצבן או סתם ככה, אתה יכול לשנות לו את השם, למחוק ולערוך פוסטים, למחוק תגובות, להעלות תמונות, להחליט אם לכתוב רציני, מצחיק, מעורב ירושלמי בחצי פיתה עם טחינה וחמוצים.
מותר לך לרוקן שם את הזבל הפנימי כדי שאצלך ישאר נקי בבטן, מותר לך להצחיק, להציק, להפליץ (אם כי לא שומעים ולא מריחים דרך הבלוג אבל עדיין מותר לך).
ומי שאוהב אותך ורוצה לקרוא את מה שאתה בוחר לשתף - מוזמן.
מי שלא מרוצה - זב"שו כמו אומרים...
נשיקה מהצפוניות
}{
לפני 15 שנים
אחותופל - טוב, אני מכירה אותך מלפני היומן אכילה - אז מכירה מי ומה אתה... אבל יכולה לראות את דאגתך לזה שתתוייג כבחור עם ההפרעה...
אז אולי כן יש מקום ליותר שמחה וצחוק ושנינויות כיפיות בבלוג (כמו הפרסונה שלך בצ'אט. וכשחושבות על זה - אז לצ'אט אתה מביא את הפרסונה הקלילה והעליזה ואילו הבלוג נהיה אכן כבד ורציני לאחרונה)
אולי כדאי לאזן ביניהם קצת יותר, גם פה וגם בחיים שלך.
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י