עץ הדומים עסוק

חזרתי עכשיו מיום צילומים של 12 שעות.
כן כן,
יום צילומים.

הלוקיישן היה חורבות של חמאם טורקי ישן,
מקום שברגע שראיתי אותו הרגשתי כאילו אם היה לי קצת תאורה ומטאטא חזק, הייתי יכול להתעלות על הדאנגן בקלות.

בכל מקרה,
זו הייתה עזרה לבעלי, ואני לא יכול לסרב לבעלי כשהוא מבקש ככה.
וגם פגשתי שם חבר נעורים ישן נושן שהיה הצלם,
מסתבר שהוא באמת התפתח בזה, ואפילו היה תקופה במלחמה בגיאורגיה ומכר תמונות של הכוחות הצ'צ'נים והרוסים.

בשביל להעלות לגג של המבנה את כל הציוד שכלל בין השאר, גנרטור, ציוד צילום, מזרן גבינה ענק ועבה(כזה של פעלולנים) וקפצית מקצועית, היינו צריכים לרדת בשדה....להכנס לחדר\מערה מלאההההה עטלפים, לטפס על קיר ואז עוד קיר, ואז ללכת על אקוויפר צר שמשני צדדיו תהום די עמוקה(כזו שעושה בום גדול אם נופלים אליה, ולא בטוח שקמים).

כל זה בשביל שבעלי הנ'ינג'ה יוכל להנציח את עצמו במיני מיני צילומים שלו עושה ספיידרמן על קירות עתיקים בתחפושת נינג'ה לבנה(זו שתפרתי לו לפורים) בעודו מחזיק מיני כלי משחית.

אבל היי,
הצילומים יצאו מדהימים,
הצלם היה מקצועי ברמות(הוא גם זה שיזם את הצילומים, ברצון לעשות עבודה דומה לתיק עבודות דומה שצלם אחר שהוא מאוד מעריץ עשה)
וגם אני הצטרפתי לחגיגה עם אקסקליבר ועוד כמה שכיות חמדה(יצאו לי כמה צילומים מדהימים, הם יעלו בקרוב)

בקיצור,
היה כיף.
היה קשה.
היה כיף.
היה קששששה.
ובסוף לקפל הכל ולהוריד למטה אחרי שהרוגים...אוי...זה היה הדובדבן שבקצפת העייפות.
אפילו הנינג'ה היה מותש, וזה לא דבר שרואים כל יום.

אה,
ולדגמן זה קשה.
יש לי כבוד חדש לחלאות היפות שלא צריכות לעבוד בשביל כסף ופרסום