עץ הדומים עסוק

מחשבות של לילה. שוב לא ישן.
יש לי כל כך הרבה שעומד לקרות השנה,
בין הטיפול סוף סוף בגוף שלי אחרי עשר שנים של שהוא סבל קשות.
בין הלימודים שמתחילים בסוף החודש.
בין המון רעיונות נהדרים לדברים לעשות.
וכל מה שאני מסוגל להרגיש כרגע, זה שאני פשוט רוצה לבטל הכל ולטוס למקום רחוק לתקופה ארוכה. למקום שאף אחד לא מכיר אותי, ושהדברים שאני מביא איתי מהבית יאבדו את ההשפעה שלהם עלי בתוך המרחק והשונות.
כי באמת שאני לא מצליח להפסיק להיות רדוף ממה שקורה בחודש האחרון.
זה ערער את כל הקרקע שאני עומד עליה. ואני לא בטוח איך להוציא את זה מהמערכת שלי. ולא לדעת זה העינוי הכי גדול שיש. כי להתמודד עם משהו קיים זה דבר אפשרי. אבל להתמודד עם משהו שאתה לא יודע רק מוביל למליון פרשנויות בתוך הראש שמשאירות טעם רע וכעס נוראי בפנים.
ואני לא רוצה את זה יותר.
אני פשוט לא יודע עדיין איך להעביר לצד השני ששיחה אחת פשוטה ביננו תסיים הכל בצורה נקיה. ושנינו נוכל להמשיך הלאה נקי.
להפרד בצורה אוהבת וחברית ומכבדת. 
לסיים נקי וטוב. בלי אשמה, בלי כעס, פשוט נקיון פשוט והבנה של מה קרה וקורה.
אבל אין פרטנר בצד השני.
וזה הורס אותי לא לדעת. וזה משפיע על כל חברות שיש לי שהכנסתי אותה אליה לחיי ולמעגל האנשים הקרובים ביותר שלי וגם הקרובים פחות. ועכשיו אין לי מושג כבר מה המקום שלי שם.
מרגיש לי אבוד וחסר פרופורציה, וזה משפיע על כל שאר הדברים.
ואני לא בטוח כבר מה לעשות בנושא.
איך לכבד ולשמור את האדם האחר ועדיין לכבד גם את עצמי ואת ההשפעה של זה עלי מעבר לאני מולה. אלא גם אני מול כל האנשים שאני מכיר והכרתי לה מהחיים שלי.
לא בטוח איך להתמודד עם זה כבר בצורה שתהיה מכבדת לשנינו. ולא בטוח איך לעשות משהו כשאין פרטנר בצד השני.
אני יודע שהזמן עושה את שלו. אבל הדבר האחרון שאני רוצה זה לצאת מהזוגיות המופלאה הזו שעשתה כל כך הרבה בשבילי. בלי לקבל לפחות את הסיום הפשוט ביותר. אחד מול השני. בלי טלפון שבור, ובלי התעלמות. 
ואולי אני מצפה ליותר מדי מאחרים. אולי הם לא מסוגלים למה שאני מסוגל במקרים האלו. אבל זה עדיין משפיע עלי עמוקות בכל כל הרבה נושאים וצדדים שונים.
והלב הכבד הזה. אני לא רוצה עוד לסחוב אותו ככה.
מה עושים? איך ממשיכים הלאה נקי לבד, מבלי שזה יהפוך לעוד צלקת מכוערת על הנשמה. ולמה אדם שטוען שאכפת לו כל כך ממני לא יכול לעשות את המאמץ ולסיים איתי פנים אל פנים במקום פשוט לברוח ולהעלם מבלי להסביר או להפרד פנים אל פנים.
זה דבר שאני לעולם לא אעשה. ואני לא יודע איך לכבד את זה בו זמנית כמו שאני עושה לאחרונה ועדיין לשמור על עצמי במקביל.
עצות ונסיונות עבר מוצלחים של אחרים יתקבלו בברכה. כי אני באמת רוצה וצריך להתקדם הלאה. וזה הדבר היחיד כרגע ששואב את כל הכוחות שלי למקום שאינו קיים עוד ורק חוט אחרון עוד קושר ביננו.
למה זה כל כך קשה לגלות אחריות אישית ולעשות את מה שצריך בשביל ששני הצדדים יצאו נקי מהעניין. למה לבחור להתעלם ולהתבצר.. אני לא מבין את זה. לא מצליח גם לקבל את זה. איך אדם שטוען שאתה היקר לו בעולם והוא לא רוצה לפגוע בך בשום צורה פוגע בך בצורה הכי קשה שהוא יודע לגביך.
איך מעכלים את זה לעזאזל. ואיך נשארים רגועים מול זה.