עץ הדומים עסוק

זה כל כך מרגיז.
הכנתי תחפושת, קבעתי עם חברה למסיבת רחוב היום.
הכל היה מסודר ומוכן והתרגשתי וציפיתי.
ומגיע הלילה. והגוף בפאניקה. 
ולא משנה מה, גם שני כדורי הרגעה פלוס כדור שינה לא הצליחו לשים את הגוף ביכולת לנוח ולישון.
אז היום מבוטל.
ושוב פעם, קבעתי משהו ואיכזבתי.
רציתי והתאכזבתי.
וכל פעם שדבר כזה קורה, חלק מהביטחון שלי נסדק מחדש.
אני עייף מהרולטה הרוסית הזאת של פוסט טראומה והתקפי חרדה.
אני עייף מהעובדה שמשהו טיפשי כמו חבורת ערסים עם שני ארגזי נפצים, מסוגלים לעשות לי פלאשבקים עם הפיצוצים ולגרור אותי ללילה ללא שינה וביטול תוכניות.
אני לא מוותר. אני לא מפסיק.
אבל זה פאקינג כואב.
כי רציתי את זה גם לעצמי.
אבל אני לא יכול.