עץ הדומים עסוק

הבלוג הזה הולך להיות בליל של כמה פוסטים שרציתי לכתוב ולא כתבתי.

ויהיה בו שינוי.

כי שינויים הם שם התקופה הנוכחית. שינויים יציבים. שינויים שדואגים לטוב שלי, לפני שאני דואג לטוב של אחרים.

כי את זה אני ממילא עושה, וכמו כל דבר אחר.. שם את כל כולי שם.

אני רגיל מאוד להסתפק במועט ולחלוק הכל. כי גדלתי כך.
ואולי זה הכי קלישאה פסיכולוגית, 

אבל אני באמת רוצה שלאנשים היקרים מסביבי יהיה שפע להנות ממנו.

כי אני מעולם לא התרגלתי להנות משפע. אני רגיל לשרוד.

אולי שפע אפילו מעט מפחיד אותי כי הוא זר לי מאוד.

אז אני מעניק מהשפע שלי ושומר רק מעט מאוד לעצמי.

כל כך רגיל למינימום שאני אפילו לא חושב על זה.

אבל עכשיו אני חושב על זה.

ואני מגלה שאני צריך גם שפע.

במיוחד לאור כל מה שאני בונה ומקדם.

ואולי אפילו. וזה הכי קשה להודות.

אני רוצה שפע לעצמי.

הנה. אמרתי את זה. 

המילים האסורות.

אני רוצה לעצמי.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ביום ראשון אני והסקסית המדוברת מהפוסטים הקודמים נפרדנו.

התחלנו כחברים, ולא עמדנו בפיתוי להפוך את זה ליותר.

החלטנו להמר ולא לחשוב יותר מדי,

וגלגלנו את הקוביות.

הסקס היה מדהים.

המיניות הייתה מדהימה.
התמסרות טוטאלית לחושניות ולפראות.

עם זאת... המקומות שבהם היינו כל כך שונים בדרכי החשיבה שלנו שבתור חברים עבדו נהדר.

בקשר רומנטי היו אחרת.

וחוסר התקשורת ביננו מחוץ למיטה בסגנון החיים וסגנון התקשורת שחק אותנו דק בכל שיחה שהתפתחה לאי הבנה הדדית.

ואם שלב ההאני מון מרגיש כמו מאבק.

זה לא זה.

זה לא סיפק אף אחד מאיתנו כבר.

וחבל שכך.

אבל זה טבעם של הימורים ולפעמים עצם ההשתתפות היא פרס גדול מספיק.

וזה היה פרס.

התשוקה שלי התעוררה מחדש,

וגם ההכרה,

שאני רוצה מגע, זקוק למגע,

צמא למיניות שוב  על כל הרבדים שלה.

ושהיא חייבת אבל חייבת.

להיות כיפית. ונעימה. ומספקת.

כי בלי התנאים האלו, שום דבר אחר לא ראוי כרגע להתקיים אצלי.

ואני רוצה שהכל יתקיים אצלי במיטה.

כי כל דבר שקורה במיטה צריך להיות עונג.

ולא משהו שמתחרטים עליו למחרת.

אז בלי חרטות יותר. ורק הנאה וסיפוק.

ובזה אני מגיע לחלק האחרון..

הבלוג שלי.

הארכיב שלי.

קיים כבר עשר או אחת עשרה שנים.

וכמעט מעולם לא הופיעה בו מיניות גלויה.

לא בטוח למה. אולי כתבתי כאן יותר מדי את הלב והשכל ולא מספיק את הזין.

אולי כי בעברי עברתי תקיפה מינית, ומרגיש לי קשה לכתוב מיניות שלמה בגלוי.
אולי אפילו כי חלק ממני מרגיש שזו לא דמות שרציתי שאחרים יראו. אותי המיני.
אבל גם זה הולך להשתנות.

אז הבלוג לאט לאט יכיל מדי פעם תכנים מיניים משלי.

הגיע הזמן שאני אתרגל ללבוש את המיניות שלי גם מבחוץ ולא רק מבפנים.

אני רוצה שהיא תהיה לי נוחה כמו שהיא לי מפעימה.

ואני אתחיל בדבר קטן ופשוט.

וזה ששכחתי כמה אני נהנה לעשות לאישה בבעלותי  blowjob training

ולאט. לאט.

חיבור של חוש לתחושה ותחושה לחוש, אחת אחר השניה.

בהדרגה מייסרת של עונג מתגבר וחרמנות מצטברת

ולזמן ההוא, לגרום לה לשכוח כל דבר אחר לנוכח הרעב החושי,

עד שהכל מתפוגג מהראש, ונשארת רק הפעימה החמה,

לטעום טיפה של ישועה,

בזמן שהזין שלי הופך

לכל עולמה.