פרספקטיבה

אל תמהרי, לאט, צעד צעד.הזמן עומד מלכת כשזה רק שנינו. 
אני אוהב לראות את זה קורה, 
להסתכל לך בעיניים, 
להרגיש אותך מתפשטת. 

זה מתחיל בראש, שם זה גם נגמר, 
אבל באמצע, קיים אינסוף שעומד בפני עצמו. 
אל תמהרי, קחי עוד שניה. 
יש משהו מהפנט בצורה בה את פורמת את ההגנות, את הלבוש - הפיזי והנפשי. 

משתפת בחוויה, 
מספרת על שהיה, 
תוך כדי שאת חושפת כתף, ואז את השניה. 
עוצרת לרגע, נושמת, 
מבין שנגעת בנקודה מורכבת, 
זה לוקח עוד שניה עד שהחולצה יורדת. 

אני עומד מולך, נוגע לא נוגע, 
רק שתרגישי את הקרבה, 
תדעי שאת בטוחה. 
נשימה מול נשימה, 
כשאת פותחת את הכפתור, 
מאפשרת למכנס ליפול ארצה, 
מגלה לעולם את חלקך התחתון. 

קרס, ועוד אחד, 
רצועה אחת, ואז את השניה, 
ממוללת בידייך את החזה, 
זה שעוד רגע אגע בו בעצמי, 
מבקשת לעצמך עוד שניה מוסתרת, 
לא חשופה לעיניי כולם. 

אני אוהב להביט בך מתפשטת, 
איך הזמן עומד מלכת. 
לראות איך את מאפשרת לראשך וליבך להסיג הגנות ומסכות, 
להרגיש איך הגוף מתכונן לבאות. 

אני מחייך כשאת עומדת מולי, 
ערומה כמעט לגמרי, 
רק תחתונים מעטרים את ערוותך, 
מישירה מבט, בטוחה בעצמך. 
שקטה ובטוחה, 
חרמנית, מעט מתוחה. 

כשאת מפסקת מעט את רגלייך, 
מראה לי את הפס הכהה שנוצר על רקע האדום הבהיר, 
אני מקבל את ההזמנה,
אני יודע שאת מוכנה, 
ערומה מבגדים, 
חשופה לעוד חוויה.