היורדים- נפולת של נמושות

חה
חה
חה
חה.

בוקר, להתעורר איתך.

האם אני אי פעם חושבת על זה שאני רוצה שיהיה לי זין.

כל יום.

ובכל בוקר, שאני מתעוררת לצידך, זה מרגיש כל כך בולט.

יש לי ביצים כחולות ממך ואפילו אין לי ביצים. סתם בייציות שלא עוזרות לכלום חוץ מלעשות כאב אחת לחודש.

הגעתי זה מכבר להחלטה, שאני לא צריכה שום דבר מלבד את עצמי.
אני גורמת כאב לעצמי (אתמול נפלתי עם הרולרבליידס*), מענגת את עצמי, מביאה את עצמי לעודפים של אדרנלין. אני אני אני אני. אני ילדה מפגרת. חה.

אני מעירה אותך בבוקר. כמו שאני יודעת. אחרי שעברתי על כולך כל הלילה. אני עוברת על כולך הבוקר.
אני אוהבת להרגיש את הצמרמורת שאני מעבירה בך. ואת קולות העינוגים הקטנים שאני מפיקה ממך.
אבל אני כבר לא ילדה בת 17.. זה לא שאני מרחפת בתמימות. הכל נורא מודע. כל מה שלא, כל האין, מאוד בולט בחדותו.
אני לא רוצה לדעת מה את רוצה, אני לא רוצה לדעת אם את בעצם מעבירה לי מסרים סמויים או שאולי יש פה איזה משהו מעבר.

זה לא באמת משנה יותר.

אני נותנת לזמן לעבור. החלטתי שאני נותנת לך לקרוא אותי. אם תרצי.

הרי הכל שם בחוץ ממילא, מה כבר ישנו עוד כמה מילים על גבי מסך מחשב.

מילת המפתח כרגע, שתסביר את מהותי היא הנמכת ציפיות. לא ממך כאדם. אלא מהדינמיקה שבין שתינו.

אני יודעת שזה בעצם לא. אז אני לא שוגה במחשבות שווא.

ולפעמים לא לחשוב על משהו, זה חצי דרך גם.

והמצחיק הוא שאני כאן, אם רק תרצי שאבוא.

וזו לא עליבות מצידי. זו עליונותי. הריני להודות בזה. וגם זה סוג של התעלות נפש.

לא מסתירה יותר. לא מרמה את עצמי. מפוכחת. חה.

"מכורה שלי,
ארץ נוי אביונה
למלך אין בית
למלכה אין כתר
ושבעה ימים עבים בשנה... "