אני לא יכולה להמשיך ולקרוא לעצמי לסבית.
לא כשאני כל הזמן מתאהבת בגברים.
היום פגשתי גבר ראוי. בחיי, זה גבר ראוי.
הכרנו טלפונית לפני שנתיים וחצי (ייתכן שלפני שלוש שנים). הוא התקשר לדרוש בשלום הבוסית שלי. היא לא היתה וניהלנו שיחה של כמה דקות, טרנס אטלנטית. מאז אני שומעת עליו, הוא שומע עלי.
אבל כדאי להתחיל בהתחלה.
משמרת בוקר. הקפצה למשמרת לילה, ללכת לישון, לנסות להירדם. נו. קדימה. שיט! שכחתי את הכביסה במכונה! לא נורא. תודה לאל על מי שהמציא את המרכך. מריחה מדהים הכביסה שלי.
שינה טרופה של אמצע יום בלי שאפשר לעשות חושך (ממו לעצמי- לדבר עם אפולו שיביא לי כיסויי עיניים של אל-על) צלצול. הבעל בית מגיע. פגישה. חוזה. נעים מאוד. איפה השותפה שלי כשצריך אותה? מגיעה, היא נראית קורנת. הגרוב של הדירה החדשה כל כך נעים וטוב. הולך להיות שמח.
טלפון. קבענו, שינויי זמן ומקום. כן בשוק לא בשוק. ניפגש פה ניפגש שם.
אני בדירה החדשה שלי. תגיע לרחוב מספר כזה וכזה. פותחת את הדלת. מעולם לא נפגשנו ואני כבר אוהבת אותו. והוא גבוה נורא. משום מה חשבתי שהוא יהיה שמן. הוא לא. החתימה מתארכת. הוא מסתובב בדירה שעוד לא שלי. עוד לא עברתי דירה וכבר אני מארחת בה אנשים שאני לא מכירה אבל אוהבת כי דיברתי איתם שיחה לפני שלוש שנים בטלפון.
ישראל לונדון.
ישראל ישראל.
לוח זמנים. הוא נפגש עם חברה משותפת שלנו בעוד שלוש שעות. אוכל. חייבים לאכול. לא אכלתי כל היום.
הולכים לרחמו בשוק. אורז חומוס צ'יפס סלט. תמיד יוצא שהאוכל הכי פשוט הוא הכי טעים. שיחה על החיים. על בדס"מ. על סמים. על לרמות רשויות. תארים אקדמים. חו"ל.
אירופה בעיניו אל מול ישראל מצטיירת באופן הבא.
ישראל זה כמו בריכה קטנה וחמימה שנורא נעים בה. כמו נשיקה בשפתים סגורות. זה נעים כי אתה לא יודע יותר טוב. אירופה מכריחה אותך להתנשק בפה פתוח, עם הלשון, כל הלשון, והפה פתוח לגמרי.
קרטיבים. גלידה. סרט אדיר של טים ברטון "למוני סניקטס" שהורדתי בגללה אבל השארתי על המחשב בגללי.
עושים סשן של תמונות מצחיקות עם פתקים לחברה שנמצאת בברלין ועצובה בגלל שכל השותפות שלה עוברות דירה והיא מרגישה בודדה.
ל-ו' - תמונה אחת.
אנחנו- תמונה שנייה
אוהבים- תמונה שלישית.
מחבקים- תמונה רביעית.
אותך- תמונה חמישית.
קדימה לשלוח. זה בטח כל כך ישמח אותה לקבל את האימייל הזה. אני מתה כבר לקבל תשובה ממנה.
וואו. איזה גבר מרשים. איזה אנרגיות מטורפות פנימיות חבויות שם. איזה כיף.
זוהי לי פעם ראשונה שאני ממש עצובה להכיר גבר בצורה אפלטונית ולא מעבר.
אני חושבת שזה בגלל שהוא מטר תשעים ושתים. יא. לסבית בכאילו. זה מה שאני. חה!
נ.ב. בקרוב נמצא את המוג'ו שלנו.
לפני 19 שנים. 2 באוגוסט 2005 בשעה 18:33
