היורדים- נפולת של נמושות

אבא קצת ייגע אותי.
על הבוקר, מוקדם מדי, ראש פועם בכאב, כועס על חוסר שעות שינה, שאר הגוף מסונכרן עם הראש, כועס על המיטה הזרה, על השמש החזקה מדי, על הרעש. לא חולפת חצי שעה ואני כבר יוצאת. אין לי כוח. אבא שלי מנהל פגישה של וועד בית והכל בקול רם מדי, דו שיח של חרשים. הרבה חרשים. אולי אני לא בת טובה. אבל אני צריכה אוויר. אני צריכה לנסוע. אז אני הולכת.
כל כך הרבה רעש. אין זמן להתאפס על עצמי.

אתמול פגשתי חבר ילדות, אנחנו מכירים כבר עשר שנים. עשר שנים שלא השתנה שום דבר. הוא מדהים אותי לפעמים. אני בעיקר לא מבינה אותו. אתה בהרצליה? יש לך רישיון כבר, נכון? אני ברעננה. בוא ניפגש. התגעגעתי אליו כל כך. נפגשנו בכיתה ז' בצופי ים ואיכשהו כל קיץ יצא שהיינו באותו האוהל בקורסי קיץ של צופי ים שעד היום אני מאמינה שהם יותר טירונות 07 מקורסים שמעבירים ילדים קטנים. ולהיות מוצמד לעוגן עם שפשפות מטורפות בכפות הרגלים. בעיקר פציעות. הרבה פציעות. (אבל הייתי בהווה ועכשיו. די לנוסטלגיה!) הוא בא. חותם של זקן צרפתי על הפרצוף. מוזר נורא לראות אותו פתאום איש גדול. מה זה אומר עלי? אישה גדולה?
"אז איך זה שעד עכשיו לא היתה לך אף פעם חברה? אני לא מבינה את זה. זאת אומרת, זה יפה בעיני אבל אני לא מבינה את זה".
הוא לא מצא מישהי ראויה עד עכשיו. לא יודעת למה מוזר לי להכיר מישהו בגילי שהוא כמעט בטוח בתול. בגלל שהאחת הנכונה לא הזדמנה לדרכו. אדם טהור. פסגת חלומותי. מגיעים לדירה של אבא שלי, אבא עסוק בלפלרטט טלפונית עם מכרה אינטרנטית. ניגשת לסדר את המצרכים שקניתי לו בסופר. חותכת בירקות. מדברת עם חברי הטוב שלא ראיתי איזה שנה. סיני. אני מכינה לאבא ולנו סיני. יצא מוצלח. לא רע. אבל בהחלט לא מדהים. גם כן טבחית. מדהים אותי לראות את החבר שלי אוכל אוכל שאני הכנתי. תמיד הוא לא אוהב לאכול משהו שהוא לא בשר או לא יודעת, מנה ראשונה. אין כזה דבר ירקות. לאכול ירקות זה בזבוז זמן. נורא תסכל אותי תמיד להכין לו אוכל כי אני לרוב מבשלת צמחוני. אז החבר הטוב שלי מעולם לא היה לו מה לאכול אצלי.
הוא לא מתלונן על האוכל. כל כך מנומס. כל כך פאקינג מנומס. תצעק קצת כוסאומו! זה מה שתמיד הציק לי בו. הוא לא צועק מספיק. הוא לא מתעצבן אף פעם. אני חושבת שבעשר השנים שאנחנו מכירים, לא ראיתי אותו פעם אחת יוצא מגדרו סביב משו. גם לא סביב משו חיובי. אבל אני אוהבת אותו נורא. והוא אדם כל כך טוב.
הפגישה עם אימא הלכה מעולה. ישבנו ביטבתה בעזריאלי, ועשינו בוקר. מדהים איך גם אבא וגם אימא נמצאים בשוק הפנויים פנויות ביחד. לשניהם יש חוויות של יציאות ראשונות. זה כל כך מצחיק.

רק אני בלי סקס, בלי חיים בלי כלום.

איפה מוג'ו איפה??? אולי עדיף ככה, לפחות יש לי שקט. שמחה.

אחרי אימא פגישה עם מר אטלנטי שהגיע מלווה בבוסית לשעבר אותה אני מעריצה ואוהבת נורא. הוא לא הבין איך ייתכן ואנחנו לא חברות וניסיתי להסביר לו שהיא תמיד מאוד נזהרה שלא להתחבר איתי יותר מדי. מאוד הקפידה לא לחשוף מעצמה כלום. אני מצחיקה את עצמי. היא לא חושפת את עצמה יותר מדי אבל נורא חשופה ואני חושפת הכל אבל לא חשופה בכלל. אחרי שבררנו סביב המחשב שלו, ראינו את הסרט פריץ החתול שזה ללא ספק הסרט הכי מצחיק עלי אדמות. רק חבל לי קצת שאני עייפה ולא מרוכזת כמו שאני בדרך כלל + תוספת של זיעה בריאה כי אני לא רגילה לאקלים כל כך לח כמו בתל אביב. הוא ביקש שאשלח לו ול ו' לינק לבלוג. המממ... היום שלחתי גם.

מה זה אומר? שמטעמי חוסר רצון להיחשף אני לא יכולה לכתוב עליו? תמהני. סביר להניח שהוא לא ייכנס.
או שאני אשאר בהכחשה. (אני טובה בזה, להזכיר).

חה!חה!חה!חה! יש לי קראש על אטלנטי! זה היסטרי . בחיי. אתמול התקשרתי לאקסיתי אחרי מחשבות על חתונה (לא קשור לאטלנטי וכן קשור) ושיתפתי אותה בבדיחה היסטרית שבטח אם אני אתחתן יהיו הופעות של דראג בחתונה.
LOL
היא התפקעה מצחוק. גם אני.