היורדים- נפולת של נמושות

פעם גם עשיתי רשימה של הדברים האלה. אחד מהם זה לפרוש ידיים תוך כדי נסיעה בשלוש לפנות בוקר ולהרגיש את הלילה, רך וקפוא על העור.
אבל היום אנחנו נדבר על נושא שאהוב על כולנו: מוזיקה.

אני נורא אוהבת מוזיקה. נורא. זה חלק שהוא מהותי בחיים שלי. לא מהותי בדרגות של אני חיה ונושמת וחולמת מוזיקה (כאדם יוצר) אבל בערך כל דקת ערות אני מחוברת לאייפוד שלי ובלילה המחשב מנגן עד הבוקר.

אני אוהבת לחיות.

לפני עשר דקות חברי הטוב מזה עשור שנים שנקרא לו הרצליה, העיר אותי (תודה לאל כי עוד מעט משמרת ולא הייתי קמה) ואמר לי שהוא החליט ללכת לג'אז בים האדום ליומיים האחרונים ושנראה לו שהפעם הוא יעשה קמפינג. ואז הוא אמר לי את המחיר. ליומיים. נפלה לי הלסת. תוך כדי דיבור מנומנם, אמרתי לו שאין סיכוי שאני אעמוד בסכומים האלה. ועוד כל מיני מלמולים על כמה שאני מתבעסת שאני לא אוכל לבוא איתו, ושזה יכול היה להיות כל כך מגניב ובלה בלה בלה, נמנום נמנום. מחשבות על לחזור לישון, אבל מאוחר כבר וצריך לקום. טוב.

ועכשיו התעוררתי. התקשרתי אליו בחזרה והבטחתי לו החזרי תשלומים החל מעוד חודש. או בעברית:
"על מה לעזאזל חשבתי?! ברור שאני באה, פאק המחיר. אני ילדה בת 22.5 וחיים רק פעם אחת.

אנחנו הולכים לעשות קמפינג ויומיים של ג'אז אד שייצא לנו מהאוזניים (כמו שקורה בדרך כלל) והרבה יין טוב, ואוכל וחום של אילת. ים מים אדום של הר.
רק לזכור לעשות משמרות כמו שצריך כדי לא לדפוק את זה.



ובנימה אופטימית זו (או אם לצטט את הרצליה: "טוב אני אעדכן אותך כשיהיו לנו כרטיסים")

אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאני הולכתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת לאילתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת!!!!!!!!!!!!


יא כמה שמח יש בפוסט אחד.

המון.

ושכולם יקפצו! או או או ! קופצים לאילת! ושכולם יקפצו!




והערת אגב אחרונה: הולכים לראות את מאדים בעין בלתי מזויינת בסוף החודש. השיא יהיה ב28 לחודש.

ב25 אני באילת ואין מקום קלאסי יותר מזה כדי ללכת לצפות בכוכב האדום אדום הזה מאשר סביב חולות ואש של קמפינג וזיעה וג'יפה של יומיים. בברכת "לעד" לכולם!

"לעד!"