היורדים- נפולת של נמושות

אני עושה 5 משמרות לילה בשבוע מאז תחילת החודש (אוגוסט*).

כל יום בערך בשעה 05:00 או קצת לפני או קצת אחרי מגיע הספק של ידיעות אחרונות ומביא 20 גליונות.
- 20 של כותרת ו20 של 24 שעות/ממון.

ואני מכניסה גיליון לתוך גיליון. יוצרת עיתון שלם מחלקים מפורזים. זה לוקח 5-10 דקות. לא יותר.

היום נאלצתי לשבת ולקרוא אותו. הכותרות זעקו לי מול העיניים. לא יכולתי סתם להרכיב את העיתון של היום, ולהתעלם מהתוכן שלו. פשוט לא יכולתי.

וכמו מפגרת, אחרי שהתחלתי לקרוא- לא יכולתי להפסיק לבכות.

בחיי. איזה יופי שאין כלב מת בשעה חמש לפנות בוקר, כי בכיתי כמו ילדה קטנה, קראתי עוד חלק מהעיתון ובכיתי עוד.

קשה קשה כל כך הניתוח הזה שהמדינה שלי עוברת. ואין נכון או לא נכון, צודק או לא צודק, והילדים שההורים שלהם כבר פינו את הבית אבל התעקשו להישאר עד בוא הצו.

עושה לי לבכות. ואני אפילו לא עוצרת את הדמעות שלי כי חמש בבוקר והכל.
איזה מזל שאין לי טלוויזיה ואני לא מקשיבה לרדיו, אחרת בכלל. על הקרשים.
בת יענה, כבר אמרנו? זה הולם את הגבעוליות שלי..

:))

ולילה טוב, ישראל.