אני גאה בעצמי שיום שישי היום, אני לבד בבית ובכל זאת בישלתי לעצמי ארוחת שישי ולא סתם הכנתי פופקורן בסיר כמו שאני בדרך כלל עושה כשאני לבד בבית. אני חושבת שזה נורא מצחיק שאני אומרת שזהו, מאסתי בחיפוש הכל כך מעייף הזה אחר זוגיות, אחר אהבה, אחרי האהבה המזדיינת הזו!! זהו, נמאס ועדיין, הכל מתבטל בשנייה אחת כשיש טלפון לא צפוי. והעצוב הוא שהטלפון הזה לא אומר שום דבר. חה!
גם כן, מלחמה ביצרים, מלחמה בסרטים, מלחמה בדרמות. מלחמה בעצמי.
_______________________________
היום המשפחה שלי קלטה כמה שאני דפוקה בשכל אני חושבת.
לאחיין שלי היתה יומולדת היום. הוא בן שנה. יש לו תלתלים זהובים מתוקים מתוקים, חיוך בעיניים כמו שהיה לאחי כשהוא היה קטן ופה עם מרווחים בשיניים. שובה לב. בחיי. לא נורמלי מצידי שלא ביקרתי אותו מאז שהוא נולד. לא יודעת מה יש לי. הייתי נורא מסוגרת. לא באמת רציתי לבוא. אולי בגלל שאחותי הבריזה ברגע האחרון ומצאתי את עצמי די תלושה.. אי שם בזכרון יעקב אשר בצפון הרחוק. עוד מעט לא יישארו אנשים שלא רבתי איתם.
אולי זה משהו באוויר. לא יודעת.
______________________________
אני אוכלת מהפסטה שהכנתי, אחינועם ניני ברקע, ואני שרה בקולי קולות, עם הרבה זיופים, אחרי הכל קשה לשיר את אחינועם ניני בלי לפספס פה ושם. עכשיו מגיעים לחלק המעניין- חשיפה.
אני למדתי בתיכון הריאלי העברי בחיפה. למעשה למדתי בריאלי מכיתה א' ועד י"ב, כי פחדתי לעבור לבית ספר לאומנויות (רעות) כשהייתי צעירה ולא האמנתי שאני אוכל להיות במגמת מוסיקה. בכללי, אין לי הרבה ביצים בכל מה שנוגע לאומנות שלי, שזה כתיבה, נגינה, גילוף, ציור, (האם אפשר להכליל ברשימה הזו גם את הופעות הדראג? שיהיה). אין לי ביצים לקחת את זה קדימה, באמת. אבל לא זו הסיבה שהתחלתי בווידוי קורע הלב שמהותו-
ילדותי בבית הספר הריאלי, העתיד לאן.
בהיותי בחטיבה, היה לנו מורה לתושב"ע (תורה שבעל פה) שהיה בשנת ההוראה האחרונה שלו, ולכן הרשה לעצמו לתת ציונים לבנות לפי היקף החזה שלהן. היות ושפחתכן הנאמנה לא באמת בורכה בחזון מפואר אלא רק בגובה (משוואת ה1.80= אין ציצי. הידועה לכולם..) היה דבר אחד שהציל את הציון שלי בתושב"ע באותה השנה. אחינועם ניני.
שו האדה אחינועם ניני?!
היה יום אחד שליפשיץ* (פתאום נזכרתי בשמו*) לימד את השיר הנחל שר לאבן, והתחלתי לזמזם את השיר של אחינועם ניני, אז הוא שאל אם אני מכירה, ואמרתי לו שבוודאי... כתבתי את כל השיר על הלוח.. מזמזמת תוך כדי בשביל לזכור את המילים.
לפעמים לא חייבים חזה גדול. אפשר גם בלי. הפסטה יצאה נורא טעים ונזכרתי בליפשיץ תוך כדי עירבובים וזמזום:
"את האבן נשקתי בצינת חלומה
כי אני המזמור והיא הדממה
היא החידה אני החד
שנינו קורצנו מנצח אחד
את האבן נשקתי את בשרה הבודד
היא שבועת אמונים ואני הבוגד
אני החולף והיא הקיים
היא סודות הבריאה ואני- גילויים.
אני המזמור- היא הדממה
את האבן נשקתי בצינת חלומה
שנינו קורצנו מנצח אחד
היא החידה- אני החד
אני החולף והיא הקיים
אני המשורר והיא העולם.
_____________________________________
תקציר: 1.80=אין ציצי. תושב"ע. ציצי. אחינועם ניני. זיופים. ביצים. יצרים. העתיד לאן? יומולדת שמח אחיין שלי, מתוק. לא נשאר עם מי לריב יותר. עכשיו צריך לעשות שולם. פסטהההההההההה זה טהים מהוד.
לפני 19 שנים. 28 באוקטובר 2005 בשעה 20:35
