היורדים- נפולת של נמושות

אין מחשב עדיין.
מוזר כמה תלויים אנחנו ביצור הזה שהשתלט על חיינו זה מכבר.

לפני 15 שנים לא כולם ידעו מה זה אימייל...

היום אם למישהו יש רק כתובת אחת אז משהו לא בסדר איתו.

אני באוניברסיטה, יום 4 בלי מחשב. אני כבר יודעת מה אני צריכה לעשות כדי לתקן אותו.
התוצר של זה הוא שאני מפרסמת קצת פחות בבלוג, לא דיברתי עם היפניות שלי כבר שבוע.
אני עיפה נורא. עוד פחות זמינה לחברי ממיקודם. כי עכשיו גם אין מחשב וגם אני בלי פלאפון.
זה נורא נחמד לי...
מיזנטרופית בחיי.
לפעמים כל כך בא לי לנסוע לאיזה מקום, ללכת בו לאיבוד ושאף אחד לא ימצא אותי. שכולם ישכחו ממני אחרי איזה זמן מה. ועכשיו ברצינות- מעניין כמה זמן ייקח למישהו לשכוח אותי אם אנחנו מכרים ארעיים. הכרנו נאמר חצי שנה, לא היה בינינו קשר רומנטי. אני דמות ערטילאית שכזו. חצי שנה? שנה? חודש?

היום הלכתי לטקס לזכרו של רבין. לא הייתי בטקס כזה בערך חמש שנים, מאז התיכון.
דיבר הרב לאו, אדם גדול. היתה מקהלה של שלוש בנות ששרו מה שגרם לי באמת להיזכר בימי התיכון העליזים שלי עם כל הפרפורמריות. ובאמצע הדברים של הרב לאו, אני קולטת שאני נזכרת במקום הזה שבו הייתי כשרבין מת. המשפחה שלי שעדיין היתה שלמה לפני עשר שנים, כולנו בוהים בטלוויזיה שמראה את הבר מצהיר, ראש הממשלה מת. ואני עוצרת דמעות.
מוזר. הנה אדם שלא הכרתי אישית מימי, ואני לא אשכח אותו כנראה עד סוף ימי.
______________________________
עכשיו זו כבר בחירה 2:
ביום שבת הבנתי מה זו תשוקה. כבר הספקתי לשכוח בשיטוטי אחרי החוויה האולטימטיבית.
---אקסטרא אמרה לי בזמנו שהיא מפחדת ממני מאז שהתחלתי עם הבדסמ. כי הסקס בינינו היה תמיד כל כך מערסל. ונכון שהוא היה קינקי מדי פעם ופעם, אבל בכללי הוא היה מאוד רך וממכר.
כבר כמה פעמים שאקסטרא ישנה אצלי. היא מאוד מחבבת את המיטה שלי, כך היא אומרת. כבר שכחתי איך זה להזדיין. כשבאמת אוהבים. כשבאמת מכירים את הבנאדם. כשיודעים אותו.
איך שכחתי איך זו תשוקה ? ? ? לקום בבוקר, ולעשות שוב אהבה.
ולכל זה נכנס הבדסמ.. כשאני כל הזמן עוצרת את עצמי לא להכאיב יותר מדי. נורא מתאפקת.
ועדיין, קצת מדפלואו יצא החוצה, קצת מהפרסונה הבדסמית לא ידעה איפוק.. "אם אני אשחרר לך את הידיים, את מבטיחה להשאיר אותם במקום?" "לא".. ממשיכים לשחק.. "ועכשיו?..."
קצת אחרי כל האיבוד שליטה הזו, היא אמרה לי באוזן שהיא כבר לא ידעה איך זה יהיה להיות איתי. עכשיו שאני בפאזה הזו. שהיא פחדה מזה. ישנו חבוקות, כמו פעם.
איזה בלאגן. בחיי.
הכי עצוב זה שהבנתי שעם אקסטרא הכי אהבתי להיות. ועד היום אני הכי אוהבת. ואף אחת מאיתנו לא באמת רוצה לחזור להיות ביחד.
___________________________
תקציר- אין מחשב, למי אין מחשב?! ומה אם אלך לאיבוד? יום הזיכרון לרבין. סקס עם האקס.