והוא מהמם.
היום הבוסית שלי לקחה אותי לראות אותו, קצת לפני שאנחנו עוברות אליו. הגענו והפועלים לא היו בנמצא אז נבצר מאיתנו להתבונן בו מקרוב. ואז חשבתי לעצמי עד כמה הבוסית שלי תהיה ממני בהלם אם אני אטפס על החומה ואלך להציץ מקרוב. אז שאלתי אותה ותוך שניות הייתי מאחורי הגדר חצי חושבת לעצמי אם זה היה הדבר הנכון לעשות..
:))
הרבה זמן לא טיפסתי על גדרות/ עצים/ שיחים וכולי.
טוב לדעת שזו תכונה שלא הולכת לאיבוד, גם 10 שנים אחרי.
המשרד החדש יפיפה. אני ממש מחכה כבר לעבור אליו. עוד חודש.
אני כבר מתכננת איך אני אנהל ספירת מלאי של כל הקלטות, אסדר את הכל לראשונה במקום אחד. בסדר מופתי. כמו שאני אוהבת כי אני ייקה-פוץ ופסיכית. הארגזים יהיו ממוספרים ומקוטלגים. הטירוף הטירוף- לאן?
אני שונאת שהמשרד מבולגן. וכרגע הוא עמוס בחומרים חדשים, שהמדפים כורעים תחתם. אין מקום להכניס סיכה.
אבל במשרד החדש... הו הו... הכל יהיה ממוחשב, רשימת מלאי, הכל יהיה מסודר.
הכל יהיה מופתי.
כמה שאני אדמיניסטרטיבית מטורפת. שאלה הדברים שמלהיבים אותי.
אין הרבה חידושים שהכנסתי למשרד, אבל הוא לא נראה אותו הדבר כמו שהוא היה לפני כן. הכל אחר. אני אשכרה מתגאה בזה... טיפשי נורא. אני יודעת.
עצוב.
מסמך אנושי מזעזע.
בחיי.
לפני 18 שנים. 15 בנובמבר 2005 בשעה 16:20
