לפני 18 שנים. 29 בנובמבר 2005 בשעה 11:43
ואני במשרד, בגובה 12 קומות. משקיפה על גן סאקר וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה,
יא. איך הייתי רוצה להיות עכשיו בבית שכבר אין יותר.
"אימא, אני נוסעת לים, טוב? אני אחזור בעוד כשלוש שעות בערך"
בת כמה אני? 12.
איפה אני?
שוב בעתלית. צוללת בכחול כחול הזה. הים של הבית.
בטח אח שלי גולש רוח בים בין כה וכה. ואחותי בטח עושה אימון ריצה או שחייה.
כנראה שזה יום כזה.
יום שעושה נוסטלגיה.
לא נורא. נלך לשטוף פנים, ולהמשיך לעבוד.
_____________________________________________
תקציר- יש לי געגוע, והוא עושה לי שיגוע.
