לפני 13 שנים. 13 בדצמבר 2010 בשעה 14:26
והאמת, באמת שאני לא סופרת את הדקות, או את השעות או את הימים. כבר ראיתי את כל הערב ומה שיקרה. את תפתחי את הדלת ואנחנו נתחבק והמשיכה תהיה עזה אבל אני אנתק מהחיבוק שלנו. אנחנו חברות, לא נאהבות. זהו. חתכתי.
אנחנו נראה את הסרט המגניב שהשגתי. מותחן מדע בדיוני, מה יכול להיות יותר טוב מאשר סרט על עולם מלא ערפדים עם איתן הוק וסם ניל. נעשה ארוחת ערב לפני או אחרי, את תבשלי או שאולי אני. אחרי הסרט נדבר קצת, לא יודעת על מה. השעה תהיה מאוחרת ואת תחליטי ללכת לישון ואני אחליט להישאר לישון בסלון ואת תתאכזבי כי בלב בלב את תרצי שאני אבוא אלייך למיטה.
ותכלס, בלב בלב, אני אפנטז עלייך באה לסלון באמצע הלילה ומעירה אותי כדי לזיין אותי חזק כדי להראות לי שאני עדיין רוצה אותך.
ותכלס, בלב בלב וגם לא בלב, אני לגמרי רוצה אותך.
