היורדים- נפולת של נמושות

הלכתי עם הכלבים על הבוקר. תיקתקתי את טפסי החברויות עבור מועדון הלסביות על האופנועים, בין לבין קישקושי נפש עם חברות ואז לרכב על האופניים (!) לאוניברסיטה כדי ללכת למשרד לנכים לקחת טפסים בשביל שבתאי שימלא כי אני נכה בראש עם תעודות. שנאמר בונה פייד. ממשיכים לסטודנט סנטרל לקחת עוד טפסים כדי לאחות את השסע הקרע שנפער בטבלת הציונים שלי בעקבות הכישלון באנטומיה. או שמא עלי לומר טבלת הזיונים. בין לבין נפגשתי עם שני אדמיניסטרטורים, כרמן מהחוג לביולוגיה שאמרה לי שחסרים לי שני קורסים מהשנה שעברה ושבגלל שנכשלתי באנטומיה לא אוכל לקחת קורסים באנטומיה בשנה השלישית ועכשיו אני מתבוננת בטבלת הציונים שלי מהעברית.

כל הקורסים שעשיתי,
כמו ילדים אבודים..
ילדים מוזנחים שלי.

אני נזכרת חצי בחיוך כמה נהניתי לשבת חלק מהם וכמה סבלתי בחלק מהם.
בשנה הראשונה הממוצע שלי היה לא כזה רע. באמת שלא למעשה בדיעבד אני יכולה להניח לעצמי, ולהפסיק להכניס לעצמי מכות. היו לי איזה 4 תשיעיות שם בינות לכל הקורסים.. אז נכון, כל התשיעיות היו קורסים מהחוג לספרות, קורס במגדר קורס בציונות ויהדות, קורס בהיסטוריה של דרום אפריקה.. לא ממש מהחוג למזרח אסיה שהוא היה החוג שאשכרה למדתי.. כל הציונים מהחוג שאשכרה הייתי שייכת אליו היו באיזור השבעים וחמש פלוס. למעט תולדות יפן המודרנית. אני תוהה איך הוצאתי ציון כזה גבוה בתולדות יפן המודרנית. אני אפילו לא זוכרת את הקורס.
הכי מצער אותי הקורס שנכשלתי בו מקורות מיתולוגים לאומנות. זה היה הקורס שהכי הכי נהניתי לשבת בו והוצאתי בו 43. כל כך נהניתי מהקורס הזה פשוט התמוגגתי ממנו. אחחחח התואר שלי בכלום ואסימון עם קצת קטורת וקינמון בצד... הייתי צריכה לסיים אותך במקום לברוח מהארץ בכזו אימפולסיביות מטורפת ונואשת. ניחא אני אומרת. מה רע למה אני כל כך שונאת את עצמי למה.

יש להזכיר במילה, את הקורסים שלא סיימתי, שהטבלת ציונים מראה סימון - - - במקום מספרים. שירה עם דנה אולמרט וסיפורת עם יעל שנקר הכל כך מעלפת. הו.. יעל. חופשי היה לי קראש על המוח העצום בגודלו שלך. המרד התרבותי של שנות השמונים. מבאך ועד הביטלס, תיאוריות במגדר ועבודת הסמינריון שלי במגדר תרבות יפן שמעולם לא סיימתי.. שונית שחל-פורת.. הו שונית.. היית כל כך מטורפת. סמינריון שבו ראינו סרטים וניהלנו דיונים על מנגה. תענוג.

פגשתי את אליוט באוניברסיטה. הוא קנה חד אופן וניסיתי מזלי. אני רוצה גם אחד עכשיו. בעיקר כדי לרכב עליו בהצלחה ולהיות בעלת עוד כישרון בכלום, מצויין בשביל לעשות שום דבר. הולכת לנסות למצוא עבודה באוניברסיטה בקרוב. נשדרג קורות חיים ונעשה את זה.

החלטתי סופית אשכרה לבנות קיאק בשנה הקרובה. אני אעדכן איך זה הולך לקרות ואולי אפתח בלוג באתר אחר שמאפשר העלאה של תמונות של התהליך. אני מתה להתחיל. זה הולך להיות עולמי. אז בדרך הביתה עצרתי בבאנינגס שזה כמו אייס קנה ובנה או הום דיפו, וראיתי מחירים של כל מיני כלי עבודה קלים כבדים ומה לא. מקדח נייח, כזה שיושב על השולחן עולה כולה 100 דולר, מסור דיסק שיושב על השולחן, 100 דולר. וכולי וכולי. אני שוקלת ברצינות לעשות רשימת קניות לאחרי שנתמודד עם החיה הרעה שהיא המחיר שעולה לי פגישות עם הפסיכיאטר, הפסיכולוגית וה2500 דולר שאני צריכה לגייס ללימודים. אני חושבת שאחרי שאני אגייס את זה, אני הולכת להתחיל לבנות קיאק בחדר! החדר שלי גדול מספיק ולמה לא בעצם! מרגש. נלך על עיצוב של טום יוסט - הקיאק ששט בים 13, או בהיבריש סי טורר 13.

http://yostwerks.com/SeaTour13Drawings.html

אני הולכת לתכנן את זה במשך כמה חודשים לפני שאני אתחיל לבנות. צריך למצוא ספקים למוטות אלומיניום וספקים לפלטות סיליקה וכולי וכולי. אבל בהחלט משהו משמח לחשוב עליו. טוב, יאללה, שקט שיהיה פה!