אני מוותרת על נשים.
הגבר הבא שמציע לי לצאת איתו, שהוא נבון, יפה ונראה לי נעים ויזואלית. אני הולכת לומר לו, תקשיב אני לסבית, אבל אולי אתה תקנוורט אותי? אולי אתה ה"אחד"?
מגיע לי, אחרי כל הטוסטרים שאספתי. זו אירוניה זו. זה מגיע לי זה. אני נמאס לי מכן, חברות.
מאסתי ונמאס לי. לא בקטע של ייאוש כי אני כבר יומיים בלי הריטלין, אלט קונטרול דליט, פשוט נגמר לי הסוס מכן נשים יפות מדהימות שאין לי. הבדד הזה והעוגיות שאני אוכלת ואוכלת עוד, והחום המטורף שיש בעיר הזו שלי כרגע. מתיש אותי. יאללה, צריך ללכת לעבודה. לפחות יש שם מזגן.
נביט בחיוב על העובדה שלפחות אני כותבת בימינו. והתחלתי לכתוב שירה מפגרת לעצמי. פירורי מילים שמשתרכות יחד, שירונים. מעין הייקואים לנפש המפורקת. ניחא. לפחות הייאוש נעשה יותר נוח. הורדתי את בלאק סוואן ואני הולכת לצפות בו הלילה. מחכה בקוצר רוח. יהיה טוב, יהיה חזק, אני מתה על נטלי הרשלג.
לפני 13 שנים. 3 בפברואר 2011 בשעה 5:43
