שלושה ימים בלי ריטלין - אני לא סופרת. אולי אני לא צריכה כדורים בעצם.
אז איבדתי כמה דברים, איחרתי לכמה מקומות, אני חוזרת לדפוסי התנהגות קודמים אני שוכחת דברים שוכחת פגישות אבל נזכרת ברגע האחרון ממש כדי להציל.
שמחת החיים שלי חוזרת. המיניות שלי חוזרת והיא חוזרת להיות בלתי נשלטת. כמו חיה רעה שישנה בכלוב ועכשיו היא ערה ומנסה לשבור את כבליה. אולי אני דר ג'קיל ומיסטר הייד, זונה ביישנית. זונה אמיתית, מזדיינת כמו פורנוגרפית אמיתית לא כמו הילדה הטובה מהבית ממול. שוב, העובדה שאני בלי כדורים? לא ממזמן עשיתי קיצור תולדות חיי בשביל הפסיכית ובשביל הפסיכיאטר. וקלטתי שחודשיים אחרי שהכרתי את המבורכת, היא באה לישראל לפגוש אותי ואחרי שלושה חודשים עברתי לאוסטרליה. זריז משהו. מפחיד משהו. אימפולסיבי חסר אחריות והרסני משהו. כרוניקה של התמכרות לאהבה.
ומה זה אומר בעצם להיות בלי כדורים. ומה זה הכדורים בשבילי, מעין תרופת פלא שתהפוך אותי לאדם אחראי וקצת פחות הרסני? והאם אני לא יכולה בלי הכדורים? הכדורים "מסדרים" לי את החיים ובלעדייהם שחור??
בעצם למה אני לא מצליחה לסדר את החיים לבד בלי כימיקלים? השבוע האחרון היה 44-43 מעלות חום בסידני. לא היה ניתן לעשות שום דבר מלבד לשבת ולתת לחום לעטוף את כולך בצורה מוחלטת. ולא היה מזור. עכשיו באה סופה, המעלות ירדו, אני יושבת עם סוויטשירט בחיי, לפני שנייה הייתי מיוזעת בגופיה שחורה. אני עייפה ומותשת אבל בעיקר פחדנית.
אני פחדנית - 06.02.2011
אני פחדנית כזו גדולה
מפחדת להשמין אבל אוכלת עוגיות,
מפחדת להיות בורה אבל לא קוראת כלום
מפחדת להיות אווילית, פתייה, מנוצלת, מנצלת, עיוורת, סומאה
מפחדת להיות ערה
מפחדת להיות בקשר, לבנות משהו אפילו אם הוא יהיה טוב.
מה יקרה אם הוא יהיה רע.
מפחדת מאחריות כלפי מישהו אחר
מתאהבת אבל בורחת מזה בערך אחרי שנייה
חווה תשוקות מטורפות ונטרפת
הולכת לאיבוד.
התאהבות עכשיו זה כמו
התרסקות ללא מצנח
לא רק תשברנה לך הרגליים,
הצלעות גם כן.
תשב עם לב שותת דם
רגליים שבורות והראש פרוץ לרווחה
אינך יכול ללכת לשום מקום
תתהה לעצמך, למה בעצם?
לא היו סימנים?
לא ידענו איך זה יסתיים?
לא ראינו את כל זה מראש?
אולי אם תראה חיזיון עתידי
תגרום לו להתקיים
ולו לא ראית אותו מראש
אולי כלום לא יקרה?
תגידי, לא היית אמיצה נורא פעם? מה קרה?
לפני 13 שנים. 6 בפברואר 2011 בשעה 6:04