היורדים- נפולת של נמושות

אמא ואני הלכנו למצוא לאמא דירה היא רוצה לממן לי את הלימודים. אני נחושה שלא להיעזר בה אבל חוששת שלא תהיה לי ברירה.

בינתיים השותפה שלי התפרצה עלי לפני שבוע או שבועיים, אני כבר לא זוכרת. היא עוזבת בקרוב ואני לא יכולה לחכות. היא נורא צומי ולא בא לי לבלות איתה מאז שהיא התפרצה בצעקות עלי. בגלל שהיא רבה עם אמא (השתלטנית והרכושנית מיינד יו) היא מרגישה לא בנוח בשכונה כי אמא יושבת אצל השכנים ועושה לה אוויל עיי כל פעם כשהיא יוצאת ונכנסת מהבית.

אני לא מאשימה את השותפה אבל תכלס היו דברים שהעסיקו אותי יותר בשבועות האחרונים מאשר לתת לה תשומת לב. וקצת מרגיז אותי איך שכולם רוצים חלק ממני. כולם רוצים משהו ממני ולא בא לי על אף אחד חוץ ממישהי אחת שהכרתי לא ממזמן ואני קצת מכורה לה. אבל זה נושא לפוסט אחר.

ברכה אומרת שכל הנשים בחיי חשות רכושנות לא ברורה כלפי. אקסיות, שותפות לדירה, ותכלס אמא גם. אז מרגיש לי קצת למכור את נשמתי לשטן לקחת מאמא כסף לממן את הלימודים אבל יש מצב שלא תהיה לי ברירה. ואם זה בין למכור את נשמתי לשטן ולתת לאמא לשלם על הלימודים עד שאני אוכל להחזיר לה את הכסף או בין לנשור מהלימודים, אזי אני מוכרת את נשמתי לשטן בשמחה. אני לא יודעת למה אני נתלית בלימודים בעקשות כזו גדולה אבל אני יודעת שאני לא יכולה לוותר על החלום הזה. ותכלס גם אני אישה וגם אני רכושנית. נורא אפילו.

לפני יומיים קיבלתי את האבחון מהפסיכיאטר שלי. מכתב שנועד למשרד הנכים כדי לאפשר לאוניברסיטה לשים הקלות במקום על מנת שאני אצליח בלימודים. כרגע כמעט שבועיים בלי ריטלין ורף החרדה שלי עולה ויורד ואני מאחרת לכל מקום ולא ממש עושה החלטות שקולות או אחראיות.

אני תוהה לעצמי איך החיים ייראו כשאני אתחיל את הלימודים. ישבתי עם אמא ודיברנו על האבחון ועל הלימודים ועל החיפוש דירה ועל המזל שלה באוסטרליה עם העבודה וכולי. אני קצת דואגת לאמא אבל מפחדת להתקרב אליה יותר מדי שלא תשאב ממני כוחות שאין לי. אני רוצה לעזור לה בגלל שאני רוצה לעזור לא בגלל שאני חייבת לעזור כדי להיות אדם טוב. בקיצור אני משוכנעת שנמצא לה דירה מוצלחת שהיא תהנה בה.

ובינתיים, כל הפחדים שלי מעין נמסים ונעלמים כלום לא היו מעולם. מנגד אני חוששת עדיין ולא מרשה לעצמי להרפות. אני גם סוג של מחפשת משהו לא ברור בנבכי נשמתי ומגלה כל מיני דברים שחשתי בעבר. ואני חשה. אני בחיים, אני חיה, אני נושמת ואני מקווה להבריא ושהפצעים יגלידו. המבורכת הותירה בי צלקת מטאפורית שפזורה על כל החזה, מעין חתך רציני מקצה אחד של הבטן ועד הכתף והצלקת כל כך גדולה וניראית לעין המטאפורית שלי. לכל דבר יש משקע עבורי וכל דבר מפחיד אותי אולי זה נורות אזהרה ואולי אני סתם לא יודעת מה לעשות. אני מפחדת להיות מאושרת ושיהיה לי טוב כי מה אם יהיה לי רע ומה אם דברים לא יסתדרו. יש לי חברה שאני מדברת איתה על זה והיא מרגיעה אותי נורא.

אני חווה מיניות מטורפת לדעתי זה בגלל שאני לא על הכדורים, כי כשהייתי על הריטלין היתה בי אה-מיניות די חזקה ואני חושבת שאני סוג של מפלרטטת עם כל העולם אבל עם בנאדם אחד בפרט. מאוד. האם זה יוצא מכלל שליטה? אולי. עוד לא החלטתי אם זה נורמלי בכלל. למעשה אני משוכנעת שזה מטורף לגמרי. אבל האם אני משחזרת מה שעשיתי בעבר עם נשים? או האם אני פשוט הולכת על משהו שיכול להיות מדהים ביופיו? הצורך הזה בבעלות. זה מדאיג אותי.

אני חפצה להיות חופשייה וזנותית ולזיין את חצי סידני ומנגד, אני חפצה להיות בשייכות וזוגיות מאושרת עם בחורה אחת. יש מעין דו שיח כזה בין שני הרצונות הללו, לכבוש כמה שיותר נשים, להרגיש שווה ונחשקת, להרגיש בחיים ומנגד, למצוא אהבה וזוגיות ולהיות אהובה באמת בלי כיבוש, בלי בעלות, בלי רכושנות, בלי כלום. סתם אהבה, חברות נפש, זמן איכות יחד. גבולות בריאים. זוגיות. אולי אני לא מוכנה למחוייבות, ומנגד זה נראה בעיני מגוחך לחשוב שאני לא מוכנה למחוייבות כי אני הכי בחורה רצינית והכי גיקית בעולם. ג'סט טייק מי אנד איים יורס לגמרי בלי לראות בעיניים.

sustainability
(ש"ע) סיבולת, כוח סבל, היכולת לשאת (פגיעה כלשהיא); היכולת להיות נתמך (רגשית או פיזית); היכולת להמשיך, היכולת להתמיד (בעסקים); היכולת להתקיים ללא התערבות בני-אדם, להתקיים (בוטניקה)

שנאמר משהו שיכול להתקיים לאורך זמן, שהוא בר קיימא. למשל, אם אנחנו ממחזרים בקבוקי פלסטיק או נייר, ההתנהלות שלנו יותר סאסטינבל ופחות הרסנית לסביבה.

אז מה, אני אצליח להתקיים? בזמנו כשהייתי עם ג'ורג' משהו שהתחיל אחלה, רצון הדדי למין, הדרדר מהר מאוד לרכושנות וקנאות והסקס הדרדר גם הוא. בדיעבד, ג'ורג' לא שווה אותי והזוגיות איתה לא הייתה ססטיינאבל בכלל אבל יש מצב שכיליתי אש גדולה שהיתה בה בגלל שהאש שלי בהקה הרבה יותר וגמרה עליה. לא ממזמן שוחחתי איתה בצ'ט בגמל דרך הפלא (בחיי אנחנו בזמנים שהם מופלאים לחלוטין באמת, קסם כמו בסטאר טרק) ואמרתי לה שאני נימפומנית לא קטנה והיא ענתה, you really are you know
איכשהו מסיבה לא ברורה, זה נורא פגע בי בלי ששמתי לב. כי אני יודעת שאני נימפומנית ומכורה לסקס אבל מנגד אני אדם נוררררא ביישן מסמיקה ומסיטה עיניים כי לא מסוגלת להתמודד עם מתח מיני ונורא לא מינית לעיתים. אז איך מסבירים את הסטייה?! איך מוצאים אומץ ???