היורדים- נפולת של נמושות

אני שוב אוכלת עוגיות אבל הפעם העוגיות בצורה של לבבות



נו זה היה במבצע שני דולר בקו?ל?ס, הייתי חייבת לקנות בחיי. אז אני אוכלת עוגיות בצורת לבבות עם שוקולד צ'יפס ורווה נחת. בקרוב נצא לאימון ריצה אז אני לא בסרטים או הפרעות אכילה מהעוגיות בצורת לבבות. רמת הדביקות שממלאת את חיי השבוע, בחיי, ממש דובוני איכפת לי מקיאים על המסך אם לצטט את האלפית.

האלפית...

כבר כמה חודשים שאני מאוהבת באלפית. לקח עד עכשיו להכיר בזה שאני מאוהבת ולא סתם אוהבת אותה נורא. אז ניהלנו שיחת נפש מספר חמש מאות ואחת והתמודדתי עם הרבה פחדים.. הרבה הרבה פחדים.. עכשיו יש פשוט רצון כזה, מתוק סכרין, להיות איתה בלי לדאוג מהחיים מהעתיד מהיקום, מכלום. למעשה, למרות הטירוף והתשוקה האינטלקטואלית והאתנחתא הפואמית היומית שאני כותבת (כן אני כותבת! מה זה?!), הכל די מחושב ואפילו רגוע. מפתיע אפילו אותי בעצמי. אני לא קופצת לביקור בישראל מחר, היא לא עוזבת מחרתיים. מחושב. אההה. אז ככה אנשים "נורמלים" עושים דברים??? בלי אימפולסיביות חסרת מנוח או היגיון?

לפני שבועיים בערך ניהלנו שיחה כהרגלנו בקודש וההכרה שלי שמשהו אצלי שונה התרחשה כשהבטתי בעצמי מהצד ואני נו?גה נו?גה נו?גה.. אבל אז, שמנו הכל בפריזר, אז למה חוויתי כזו עצבו?ת מטורפת ודיכאון שלא יצא לי לדבר איתה?? היא כולה חברה טובה. מה הצורך הזה "לראות אותה" בגמל כל יום? בעצם, האינטימיות הזו שהיתה מנת חלקנו בחודשים האחרונים, זה לא בחברו?ת, אחי, זו אינטימיות על אמת. אינטימיות אינטלקטואלית, רוחנית ורגשית ועוד כל מינית דברית שמסתיימית בXית. אבל זו אינטימיות. זו לא סתם חברו?ת. והגיע הזמן להפסיק להיות מודחקת. אז אולי מחר כל ההשתפכות הזו תשעשע אותי ואני אפול על הפרצוף בחבטה עזה. אולי. אבל כרגע לא איכפת לי.

אז אני מאוהבת באלפית. אני מתאהבת פעמים רבות. אני בקראש על בחורות כל כמה זמן ושואלים אותי על "התורנית". אני בטוחה שכל חברי/מכריי/מיודעיי צוחקים צוחקים צוחקים. אז שיצחקו. אני צוחקת גם. אף פעם לא נמנעתי מלעשות משהו בגלל שחשבתי "מה יגידו השכנים" אז למה שאתחיל היום לחיות על מנת לרצות קהל בלתי נראה שאין לו נגיעה בחיי? ממה הפחד בעצם? היא מיוחדת. היא מיוחדת לי נורא. וחשובה. מאוד. האלפית, עושה לי את זה, מדהימה אותי, יש בה משהו שונה, משהו לא דומה והיא מכילה אותי. המון זמן כבר שהיא מכילה אותי כל כך. אפילו לא דיברתי על האפקט החיצוני. אלוהים, אני כזו סאקר של נשים יפות.. בחיי.. היא כל כך מהממת וכל כך יפה. והלב נמלא רצונות ומיניות, ומשיכה ורצון לאינטימיות ורצון לסקס בועט ובוטח ואמיתי ומנגד רצון מאוד ברור לתנות אהבים באיטיות ובעדנה, יד משתהה על צוואר. כל כך הרבה רצונות... כל כך הרבה מאווים..

יש כל מיני אלמנטים משעשעים לחשוב עליהם אקסית שלי מיצתה את זה בצורה מאוד נחרצת- "נו ד?פ?לו?אי, כשאת בארץ את מתחילה רק עם סטרייטיות, ואז התאהבת בבחורה מאוסטרליה ועכשיו כשאת באוסטרליה, את מתחילה עם בחורה מהארץ".

ממש מהמם. אז שנגיד לה שהאלפית מזכירה לי את החברה הראשונה שלי, איתה הייתי חולקת כל מיני דברי שירה ומוזיקה ואמנות... כל כך הרבה אמנות! שנאמר לה כמה האלפית מוכשרת? שנודה בזה שכשקראתי את האלפית בפעם הראשונה, ההתלהבות היתה כה גדולה שלא יכולתי לעצור בעצמי ויצרתי איתה קשר? אז יש קצת ענייני לוגיסטיקה לסדר. אני עדיין על סף לעצור את עצמי, לא להתלהב לא להתלהב, לא לאבד את הראש!!!


ומה בנוגע ל.. "איך הייתי רוצה שתהיה איתי איזו בחורה, סוויצ'ית טהורה" שנאמר, גם יפה, גם אופה וגם סוטה במיטה?