כתבתי פוסט ארוך כאורך הגלות על כל מה שקרה בעשרים היום האחרונים ועוד כל מיני דברים והוא נמחק.
כנראה שהוא לא נועד להיות וצריך לעשות משהו אחר במקום.
אז יש לי היום יומולדת. אני מרוקנת מאנרגיות. יש לי שותפה חדשה לדירה שנמצאת אצל חברה שלה בתדירות די גבוהה. וקרו המון דברים לאחרונה. טובים, רעים, סתמיים, מהותיים.
נתמקד בכל מיני דברים חיובים ונסיים בזאת. ביום שבת הלכתי לאימא והיא הכינה לי צ'ולנט ליומולדת(!). היה מעולה והדירה החדשה שלה נורא נחמדה. אחרי שחזרתי הביתה ניקיתי את הדירה ואפילו גיננתי. ביום שישי היתה לי בחינה באנטומיה תאית ואני מוציאה לפחות 60 ואולי אפילו יותר למרות שאני לא חושבת.
המנטרות החדשות מהפסיכית, "זה טוב מספיק" ו"התמקדות במטרה הכי קרובה - לסיים את התואר"
הפחתתי שעות עבודה בפאב. אני עובדת רק יומיים בשבוע. אני מתחילה תמיכה כספית לסטודנטים של משרד הרווחה ויצרתי קשר עם אחד המרצים שלי, ווילסון המלך, ושאלתי אותו אם יש לי סיכוי למצוא עבודה במעבדה אפילו שאין לי ניסיון וגיליון הציונים שלי בזבל. והוא אמר "בטח"!
ברכה כתבה לי מייל יומולדת שפשוט עשה לי לחייך למרות כל הג'יפה הנפשית שלי, כי בחיים לא הרגשתי נאהבת ככה. אמרתי לה שאני לא מאוהבת בה כי אני פשוט אוהבת אותה נורא אבל זה שקר אני כן מאוהבת בה ואני בוהה בה מבעד למסך כל אימת שיוצא לנו "להתראות" ורק רוצה שהיא תהיה פה כבר, בינות לכל החששות והדאגות והצלקות והבעיות הנפשיות ומה לא.
אבל כן אני פוחדת ואני גם אמיצה במקביל.
אתמול היא פגשה את האקסית האלופה שלנו המוצלחת. האקסית רצתה להיפגש איתה לסגור עניינים. ברכה ניסתה להתחמק מעימות ומלצאת לא בסדר אבל דיברתי איתה ואמרתי לה שהיא צריכה לעשות קלוז'ר. אני ידעתי שהאקסית רוצה להיפגש עם ברכה כי היא רצתה שהן תחזורנה להיות יחד. היה בי חשש קטן "מה אם" אבל דפיקות הלב היסו אותו. אז חיכיתי וראיתי שהכל הסתדר וישנתי רע בכל זאת. אני עדיין לא חושבת שהאקסית יוצאת מחיינו לגמרי אבל השיחה איתה גרמה לי לבדוק בארכיון השיחות שלנו שעיקרן היו על נ' ועלי דאז וזה עשה לי נורא רע. אני עדיין מדוכדכת היום מלראות איך הייתי אני אז ואיך הייתי כל כך כל כך מסורה לזוגיות ההרסנית ההיא של אז. זה גורם לי לחוסר ביטחון כללי בעצמי אבל אני מנסה להסות את הקולות הרוחשים, הרעים, שלוחשים קללות ארסניות. שנאה עצמית בשנאה עצמית בשנאה עצמית בשנאה. מפליא אותי שדווקא בכל האמור לברכה אני נורא רגועה. דברים נעשים בצורה אחרת אנחנו מדברות בצורה אחרת ומתנהלות אחרת לחלוטין מאיך שהתנהלנו עם נשים אחרות. אבל אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאיליו ואני בוחנת את הקרקע בכל יום. אני לא מוכנה להיות אסירה של שום זוגיות יותר לעולם. זוגיות זה לא כלא, זוגיות זה חופש ביום שטוף שמש. ואם זה לא קורה, אז משהו לא בסדר ואם משהו לא בסדר, לא נשארים איפה שלא טוב. אבל טוב לי. היא יודעת להרגיע אותי כשאני עם עצמי אין מנוח. המרחק קשה לי אבל זה זמני.
אז עכשיו אני אלך לאכול שוקולד שחברה מהלימודים הביאה לי למומולדת, לקרוא בספר פיזיולוגיה שקניתי בכסף שאמא נתנה לי מתנה ולהכין שיעורי בית. כי זה טוב מספיק. זה המוטו החדש מהפסיכית, זה טוב מספיק להיום. לא מסתכלים קדימה חמש שנים, מסתכלים על היום, על השבוע הקרוב וזהו.
ויהיה בסדר. אני בטוחה. קדימה.
לפני 13 שנים. 5 באפריל 2011 בשעה 1:32
