רק צריך לשרוד את השבוע הזה ואז הכל יהיה בסדר. למעשה יש חמישה ימים ואחר כך הכל מסתדר. כרגע אני חולה עם צינון התקררות שמאיים עלי, עומד להתפרץ באון כי רב.
רשימת המכולת כדלקמן:
יום שלישי - מבחן מעשי במעבדה בביוכימיה 15 אחוז
יום רביעי - מבחן בפיזיולוגיה ששווה 30 אחוז
יום חמישי - מבחן במיקרוביולוגיה 10 אחוז
בין לבין יש שני (!) סדרי פסח כי ככה זה בחול, הם עושים סדר פסח ראשון וסדר פסח שני. אני לא באמת פה בגלל התקף דחיינות. דהיינו פרוקרסטינשיין. בחיי שלא. עברתי כבר על חצי מהחומר לפיזיולוגיה. עוד מעט נקדיש את יתרת הלילה למבחן המעשי בביוכימיה של יום שלישי ויהיה בסדר.
ברכה מגיעה בעוד שבועיים וחצי. אני במצב צבירה נוזלי כבר יומיים ברצף. אני לא רגילה לראות את עצמי כל כך מאורגנת ומסודרת מצד אחד, וכל כך חופשייה עם הרגשות שלי מצד שני. אני אמורה לומר שאני פוחדת עלי, עלינו, על מה שיהיה אבל משהו בי מרגיש נורא רגוע בין כל הפאניקות שהן חיי כמו תמיד. האקסית המשותפת שלנו עדיין מדברת איתנו. איתה. ניסיתי להיות יפת נפש ולומר לעצמי וגם בקול רם שאהובתי היא ציפור דרור, אדון לעצמה, אינה צריכה לתת דין ודברים לאף אחד, בטח שלא לי.. אבל למעשה, ההיפך הגמור עבר במחשבותי. למזלי לא הייתי צריכה להמשיך ולהשחית מילים לשווא. היא שמה אותי במקומי. "מה את אומרת בעצם דפלואו??"
בדיוק כמו שאני לא רוצה אותה ציפור דרור היא לא רוצה אותי ציפור דרור. רוצה להיות שלה. נפלאות המונוגמיה ההדדית. בחיי.
זה מדהים הצורך הזה בשייכות. שייכות = השתייכות? היתה לי חברה במעונות שאמרה לי פעם שכשהיא קונה משהו, נאמר פלאפון, פתאום הוא הופך למוצר הכי מיוחד בעולם, כי הוא שייך לה. זה מצא חן בעיני. מאז אני מתייחסת לכל מיני דברים ששייכים לי בצורה קצת יותר יפה.
השתייכות עבורי מהווה מעין יציבות לנפש ולגוף. אני מניחה שהשתייכות ושייכות מראות על חשיבות האני בעיני האחרת. אדם אחר יאמר אולי שהשתייכות דהיינה קניין והיא מהווה עילה או גושפנקה לזילות החומר. אולי בגלל שבעיני השתייכות אינה מובנת מאליה ויש לזכות בה כל פעם מחדש, אין מקום לזלזל בקשר או בשייכות ההדדית..
אני חווה התעוררת מינית שלא חשבתי שאי פעם אעבור. כולי ערה וכולי חשה. כולי תחושבות, תחושבות כאלה שבאות גלים גלים. אני סקרנית לדעת איך המיניות שלי תתפתח והאם תהיה נסיגה כמו שקרה בכל הקשרים האחרונים שלי.
בדיעבר, מה שקרה עם האקסית המטורפת - זה היא לא באמת נמשכה אלי אחרי שהפסקתי לעשות דראג. הצטברות של שנים ולא מעט דחייה.
הקשר עם ברט נגמר אחרי פגישה אחת, האינטנסיביות שלי מכה גלים לא רק התחושבות שלי..
הקשר המיני עם סטף היה קצת יותר מוצלח לקח לה חודש שלם לפני שנגמר לה ממני. המיניות השתנתה. שוב דחייה. שוב האינטנסיביות הרימה ראשה וצחקה. אני חושבת שהיא צחקה קצת בהיסטריה.
כל הדפיקויות האלו, שאריות הפיכסה בחיי, באמת שלא בא לי עליהן יותר. מיציתי. אני לא אינטנסיבית מדי, אני פשוט צריכה מישהי שהיא אינטנסיבית בדיוק כמוני (אני חושבת שיכול להיות שמצאתי בחיי) http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=268698&blog_id=56231
מתאים לי משהו חדש כזה. משהו שונה מכל מה שחוויתי עד עכשיו. משהו מרגש. קשר מכיל, משייך, קשר שהוא טוב, שהוא מרכך במקום שיהיה קשר שמקשיח את הלב. מתאים לי קשר מיני מטורף מלא תשוקות מתחדשות, גילויים מרנינים וריח של סקס בחדר. מתאים לי לבדוק גבולות, אני רוצה לשחק, לעשות אהבה, להכאיב, אני רוצה שהיא תזיין אותי ותחרמן אותי, רוצה בבוקר ובלילה גם, עם מחזור בלי מחזור, אני רוצה קירבה, חום, מגע, אהבה, אני רוצה זמן איכות. אני רוצה להיות מינית כמו שאני ושזה יהיה לגיטימי. אפילו שאני מינית בטירוף יום אחד וביישנית נחבאת אל הכלים יום למחרת.
אני רוצה שסתם נהיה באותו מיקום גיאוגרפי, באותו איזור זמן - באותו היום, באותה השעה. בלי לילה רודף יום רודף לילה. הכל הפוך ושום דבר לא מספיק קרוב כשנמצאים כל כך רחוק. אני רוצה המון המון המון. מגיע לי גם. אנחנו משוחחות כתמיד, כל אימת שניתן, שיחות נפש עם ברכה זה הכי שווה, אני מבלה עם עצמי, לומדת, עוברת על הרצאות ברצף כרונולוגי, בחיי. כל הזמן ברקע אני חושבת על זה שאני רוצה שהיא תהיה פה לידי. כל פעם בעיני רוחי, היא עושה משהו אחר, קוראת או מציירת או כותבת בזמן שאני עושה סיכומים ואנחנו כל אחת שקועה בשלה, אבל אנחנו קרוב.
זה לא שאני חושבת שיהיה אידאה, אני יודעת שלא יהיה הכי קל בעולם. אבל יהיה קל יותר. עדיין, אני פוחדת עליה ועל עצמי. אני מלאה חששות מכל מיני מפלצות... הן מתחת למיטה, מפלצות מאתמול, מפלצות ממחר... מפלצות שבכלל רק צריך להדליק אור קטן והן נעלמות לגמרי. אז אני שרויה באופטימיות זהירה.
הזהירות אתם יודעים, היא לא מהשטן.
עכשיו צריך ללכת לאכול משהו ולשתות מיץ לימון וכפית של דבש, בשביל שיהיה מתוק.
לפני 13 שנים. 17 באפריל 2011 בשעה 12:33
