השכונה בה אני גרה מקפיאה ומלאת גשמים בימים האחרונים. יחסית לסידני שאין בה חורף על אמת שכזה, נורא קר פה לאחרונה. עבר איזה חודש מאז שאמא ניסתה לעשות לי תספורת בעידודי, מה שגרם לגלח לא אטרקטיבי ועכשיו השיער רדוף השערות הלבנות התחיל להתארך תודה לאל. למה אני מזכירה את זה אפילו? לא יודעת. בעוד 28 שעות בערך היא נוחתת ואני מתה מפחד. בניגוד לשנת 2006 בה הייתי כולי עולצת ומלאת אופטימיות, בעת שביססתי את הקשר הטרנס אטלנטי שלי דאז, הפעם אני משקשקת.
יש קטע כזה. אני חווה מיניות שתמיד היתה בתוכי ומעולם לא ממש יצאה לחופשי והכל הופך נורא משוחרר בבת אחת. אני מניחה שזה בעיקר בגלל שהכל "מותר" לפתע. גם להיות במצב פגיע או נזקק זה מותר לפתע ואין פאסון שצריך לשמר או לא להתקשר או לא להביע את כל מה שאני מרגישה. אין צורך בכל זה. להיפך. כל זה רק גורם לפחד להיות יותר אימתני. כי אם אני נמשכת אליה ככה מה יהיה אם.. ומה אם זה חד צדדי .. ומה אם לא אמצא חן. ומה ומה ומה.
את כל הלילה ביליתי בלהתחרפן קלות ולא ללמוד כמו שצריך. ביליתי שש שעות במסמוס מוח אינטרנטי שנוצר על ידי חיפוש מקלדות מידי או פסנתרים אלקטרונים שזו האובססיה החדשה.. אני מרגישה תלושה ולא כל כך יודעת מה לעשות עם עצמי. יצא לה לעלות מולי לשיחת וידאו אחרונה לפני שהיא יוצאת. אז היה טוב שהחלטתי להישאר ערה עד שתיים בלילה. 😄
בין הבטחות שלי שאני לא אאנוס אותה במידה והיא לא רוצה.. והבטחות שהיא תהיה בטוחה פה ומה לא, יצא לי לשמוע את הקול שלה וכולי רוויתי געגועים מהולים בכמיהה לא מוסברת. עכשיו כבר שלוש. אני צריכה ללכת לצחצח שיניים ולהתקלח. מחר חצי יום לימודים, מיד אחר כך פגישה עם הפסיכית ובדיקות דם וכולי.
אני מקווה שיהיה בסדר. אני מקווה שיהיה טוב. אני נורא מפחדת מהחיים לאחרונה. אבל נעשה מקלחת, הכל יהיה טוב. תודה לאל שהגלח צמח קצת. וואט ווז איי ת'ינקינג?!
לפני 13 שנים. 3 במאי 2011 בשעה 17:03