היורדים- נפולת של נמושות

אז מה השתנה מאז שעברו 21 יום?
מצאתי עבודה חדשה. אני עובדת בה כבר שבועיים ועוד לא פיטרו אותי.
לאט לאט אני גם אצליח להביא הביתה משכורת נורמלית.
אתמול אני וזוגתי הלכנו לקנות לקטנה אופניים לכבוד יום ההולדת עשר שלה. אני חושבת שהיומולדת הזו שקרבה ובאה קצת מעציבה את זוגתי כי זה גורם לה להרגיש מבוגרת יותר ממה שהאישיות שלה (בת השלוש) באמת. תוך כדי שאנחנו דוחפות את האופניים במעלה המדרכות, מצאתי מסך 19 אינץ' שנראה די חדש (וגדול, וכבד) אז החלטתי להביא אותו הביתה. והוא עובד (כמובן, ייהיי!!!). אחרי חודשיים עם מסך פצפון של 14 אינץ', לומדים להעריך את הדברים הקטנים בחיים, כמו למצוא מסך חדש ברחוב. למה לא. אז הוא לא דק, הוא לא חדיש, אבל הוא גדול שחור ויפה והוא שלי.

בחיי, זה נשמע כאילו שאני מדברת על צעצוע מין חדש. אבל לא. 😄

אז הרבה יותר כיף לראות טלוויזיה במחשב פתאום.

העבודה החדשה נורא כייפית, אני עובדת בתור קורייר על אופנים. תוך שבועיים אני מכירה את סידני יותר טוב מהמקומיים, שולטת בכל הרחובות האפשרים ולאט לאט אני אלמד להכיר את כל הפרוורים האפשריים (הקרובים יחסית, כמובן). יש לי מעין ברווזון על הכידון למרות שזה יותר דוב מאשר ברווזון כי זה מה שאחותי הביאה לי מברלין וזה עושה צקצוק כזה של ברווזון. זה נורא מבדר את שאר הקוריירס ויוצא שיש לי המון מכרים שאני לא יודעת איך קוראים להם.
אבל זה עדיין מרגיש נחמד.
ביום הראשון של העבודה הצמידו אותי לרוכבת וותיקה. קורייר זה שליח. קורייר על אופניים- טוב נו... אתם מבינים את העיקרון כבר.
הבחורה הזו אמרה לי שהיא דווקא שמחה שהצמידו לה "צל" (זה אני, נעים להכיר) כי דווקא מתחשק לה לעשות יום איטי. את שאר היום העברתי בעיקר בניסיון עקר לנשום בצורה סדירה וספירת דקות עד לשעת הסיום. בערך שעה וחצי לתוך היום המשותף שלנו, קיבלנו מסירה לבסיס של חיל הים האוסטרלי. בדרכנו החוצה, התיק ריק ממעטפות, החיילים בדיוק אכלו צהרים. אני וג'יני הסתכלנו אחת על השניה והחלטנו להצטרף אליהם או במילים אחרות- להתחנן לארוחת חינם.

היות והם אכלו סטייקים וכל מיני שאר אוכלים טעימים, זו היתה וואחד ארוחת חינם.

ג'יני כך גיליתי היא קיווית (ניו-זילנדית) וההגדרה שלה לאוסטרלים היא שהם מנסים להיות יותר אנגלים מהאנגלים. אני אימצתי את זה והחלטתי שמעכשיו קיווים הם האשים המועדפים עלי בעולם. לפני שבוע ג'יני הזמינה אותי למסיבה שהיא עושה בשבוע הבא. על המעטפה שהיא העבירה לי באחד הימים היה כתוב ,"למסירה בידי קורייר" מי אמר שאין לבחורה חוש הומור משובח.
אז שווה להחזיק מעמד ולנסות להתגבר על עצמנו, אחרי הכל.

נשיקות לכולם, שבוע טוב.