כרגע הייתי בהגשה של חברה טובה שלי. עבדנו ביחד כמה חודשים, במקום שמאוד אהבתי לעבוד בו. עברנו יחד אי אלו משברים. והמון שיחות אל תוך הלילה.
והיום היתה ההגשה שלה. תגידו עיצוב אפנה, כמה תוכן כבר יכול להיות בזה. אבל למרות המורה הקוטל והמעצבן שלה. למרות המתח, היה כל כך הרבה יופי בהגשה הזו.
תמיד הם קוטלים אותה, את החברה הטובה שלי. כי היא לא יוצרת אופנה קונבנציונאלית. כי יש לה מסרים שהיא רוצה להעביר דרך האומנות שלה. כי עבורה, אופנה זו אומנות.
בכל בגד יש מחאה נגד תקיפה מינית, נגד דיכוי נשים, נגד מיתוג ואובססית גוף.
כל בד, כל תפר.
וזה מדהים. חלק מהשמלות שהיא עיצבה פשוט כל כך מיוחדות ועם כל כך הרבה תוכן.
וההגשה שלה היתה כל כך גאונית שאפילו המרצה הקוטל לא יכל לקטול יותר מדי.
כל כך גאה בך, ט. יפה שלי. לא יכולתי להפסיק לבכות בגלל שאני יודעת מה ההגשה הזו אומרת. לראות אותך יוצאת ככה אל העולם, אדם חופשי, שביר ואיתן.
ואני לא בוכה בקלות.
:))
לפני 19 שנים. 23 ביוני 2005 בשעה 8:13