|
|
|
יורדים מחר לסיני, שוב.
מחר בבוקר עד מוצאי שבת.
איזה כיף.
***
האמת ששקלנו לנסוע לשארם. אבל לאחר תחקיר שעשיתי, ירדנו מזה להפעם.
לינק למקום: החוף של טארק.
אני צופה בסדרה Catch-22. פשוט אליפות. זה שנון. זה מצחיק, זה מעניין, זה פשוט מגניב. 7.9 ב- imdb.
אה, ולמרות השעה המאוחרת: הבינוני עכשיו במשמרת, הקטן בחופש והגדול ... הוא ממילא רוב הזמן בחול בכלל.
***
מתוך הסדרה, פרק שני. סצינה מתוך הפוגת הלוחמים בבית זונות באיטליה, שיחה בין בעל בית הזונות האיטלקי לחיילים האמריקאים:
האיטלקי: אמריקה תפסיד במלחמה, ידידי. ואיטליה תנצח.
החייל: אמריקה היא האומה הכי חזקה ומשגשגת בעולם. אין שני ללוחמים האמריקאים. למה אתה חושב שאנחנו כאן והגרמנים נמלטים?
האיטלקי: איטליה, מצד שני, היא אחת האומות הכי פחות משגשגות בעולם. והלוחמים האיטלקים ודאי במקום השני אחרי כולם. זו בדיוק הסיבה שהארץ שלי מצליחה במלחמה. והסיבה שהארץ שלכם לא מצליחה. הגרמנים כבר גורשו, בעוד כמה חודשים, גם אתם תעזבו, ואנחנו עדיין נהיה כאן.
החיילים: אמן.
האיטלקי: אתם מבינים, איטליה היא ארץ ענייה וחלשה. לכן אנחנו חזקים כל כך. החיילים האיטלקים כבר לא מתים, אבל החיילים האמריקאים והגרמנים מתים, נכון? זו הצלחה מבחינתי. איטליה תשרוד אחרי המלחמה, ותהיה קיימת זמן רב אחרי שהארץ שלכם תושמד.
החייל: אמריקה לא תושמד.
האיטלקי: אני מאחל למענכם שזה יהיה נכון, לאמונה שלכם. כי אמריקה היא רעיון דגול וחדשני.
יוסריאן: אתה צודק. זה רעיון נפלא.
האיטלקי: אבל רומא הושמדה, יוון הושמדה, פרס הושמדה, ספרד הושמדה, כל האימפריות הגדולות מושמדות. למה לא שלכם?
החייל: נשרוד ונגבר זמן רב.
האיטלקי: אתה מייחס חשיבות רבה מדי לניצחון. התרגיל האמיתי הוא להפסיד במלחמות, או לדעת באילו מלחמות אפשר להפסיד.
*** המשך למתקדמים:
החייל: אתה מדבר כמו מטורף.
האיטלקי: אבל אני חי כמו אדם שפוי. הייתי פשיסט כשמוסוליני שלט. עכשיו אני אנטי-פשיסט, הוא הודח. הייתי בעד הגרמנים בקיצוניות, כשהגרמנים היו כאן כדי להגן עלינו מפני האמריקאים. עכשיו כשהאמריקאים כאן כדי להגן עלינו מפני הגרמנים, אני בעד האמריקאים בקיצוניות. אני מבטיח לכם שאתם והארץ שלכם, לא תמצאו באיטליה פרטיזן נאמן יותר ממני, אבל רק כל עוד תשארו.
החייל: אין לך עקרונות?
האיטלקי: מובן שלא.
החייל: אין לך מוסר?
האיטלקי: לא, אני אדם מוסרי מאוד.
יוסריאן: ויש לך טעם טוב בברנדי.
האיטלקי: משתדלים.
אחת הזונות: מרצ'לו. תוכל לעזור לי להסביר לו? אני חושבת שאין לו כסף. הוא אומר שהוא ישלם ביום המשכורת.
חייל אמריקאי שלישי: יויו, אתה מוכרח לשכנע אותה, להישאר איתי. תגיד לו להגיד לה, שיהיה לי כסף. או שתלווה לי כסף. יש לך כסף? הוצאתי 640 דולר על 32 שעות רצופות. איך עשיתי את זה?
יוסריאן: האהבה עשתה את מה שעושה אהבה.
חייל אמריקאי שלישי: מה אעשה?
יוסריאן: אבא שלך לא נתן לך כסף?
הזונה: אני אוהבת אותו, תוכל לעזור?
חייל אמריקאי שלישי: כן, הוא נתן לי כסף, אבל הוא נגמר. מה עשיתי?
יוסריאן: ב- 32 שעות, מי יודע?
האיטלקי: קלרינה, את מחבבת את הבחור הזה?
הזונה: כן, הוא בחור נחמד ונקי.
האיטלקי לחייל השלישי: מה שמך?
החייל השלישי: נייטלי, אדוני.
האיטלקי: נייטלי, מפני שיום ראשון, מפני שאתה בחור נחמד, אתן לך שעתיים, כי אתה מביא אושר לקלרינה הקטנה שלי.
החייל השלישי: (לא מאמין). שעתיים? יש לנו שעתיים?
האיטלקי: זו מתנה מהאיטלקים, לך.
החייל השלישי: (רץ עם הזונה לחדר). תודה. תודה אדוני.
הזונה פונה לאיטלקי: תשלם לי אחר כך, כן?
האיטלקי: כן, שלום.
החייל השלישי: בואי.
הזונה: שלום.
האיטלקי: שלום.
יוסריאן: הוא לא יצטרך שעתיים.
האיטלקי: מצחקק.
***
פשוט אליפות.
מה יש לומר? פשוט צפו בסרט. סיני במיטבה.
סרטון קצר של הטיול לסיני, מ- 2011. בערך שמונה דקות של תמונות והזיות שלי בכתוביות. תעשו לעצמכם טובה ותסתכלו על זה.
הייתי עושה לשם הרגע קופי פייסט בשמחה רבה.
תהנו.
מחר בבוקר יורדים לסיני עד יום שני בערב.
ממש מלא זמן שלא נסעתי.
איך אני מתרגש.
קוואבאנגה.
התראת חפירה.
***
קודם כל אני רוצה לציין שאנחנו כבר שנה וחודש ביחד. אמנם זה לא נשמע חגיגי כמו שנה, אבל זה כן.
תמיד עשה לי בעיות, שאני רוצה שהסאבית שלי תהיה גם דומית ושתעשה לי סשנים. יש נטייה להתבלבל שם ולשכוח מי לובש את המכנסיים בכל הסיפור הזה.
אבל זה לא מעניין אותי. בהערות לשיפור ציינתי: אני מצפה ממך להצליח.
היא כתבה לי: למה בכלל אנחנו הולכים במסלול הזה ואחרי זה אני רוצה, שהיא תחזור לשלשות ותהיה סאבית. הרי מלכתחילה היא היתה סאבית. אז למה צריך את זה בכלל?
התשובה ממש פשוטה: ככה אני רוצה וככה יהיה.
***
אני עובד למוות. ממש המון וקשה. יש פרוייקט ענק, מעל מיליארד שקלים חדשים, היחידי שיש לחברה בעצם. כל הפרוייקט מונח רק על הכתפיים שלי. הבוס שלי טורח להגיד את כל הזמן מול כל החברה.
אני מנסה להציל נושא שהיה אצל שורה של דוקטורים בפיסיקה ומתמטיקה. כולם נכשלו לחלוטין.
הבוס שלי התחיל לקרוא לי דוקטור (למרות שאני ממש לא). אמרתי לו שאני ממש לא בטוח, שזו מחמאה בכלל.
בכל מקרה אני פורץ את דרך בורמה. נוחל הצלחות מדהימות בדרך ארוכה ומפותלת. ברור שזה רק עניין של זמן, עד שאצליח, שכרגיל אין. עבדתי בחודש האחרון שעות ארוכות, שבתות וחגים וכמעט אין לי חיים.
איך אומרים על דטה סיינס: כל ילד יכול לזרוק את המידע לרשת נויירונים, החוכמה היא לטייב את המידע ולהבין אותו לפני.
אז אני ממש לא ילד וכשאני מתביית על מטרה, כמובן שאגיע אליה.
***
אני אמור לחפש בית. אבל עם הלחץ בעבודה אני לא מגיע לזה בכלל.
***
מה שכיף בכל הסיפור הזה, זה הסאבית שלי, שיוצאת מגדרה לעשות לי נעים. היא מצליחה לגעת במקומות אפלים בנשמתי, שלא נתתי כמעט לאף אחת לבקר שמה.
טוב נו, זה גם הגוף המדהים שלה והראש המטורף, שכל אלה, חדורי מטרה לענג אותי.
האמת, שמגיע לי. ואני מקבל.
נה נה בננה.
וגם, קוואבאנגה.
התראת חפירה.
אנחנו בסופ"ש של בצורת. את עם הילדים בטיול כל הסופ"ש. כנראה נפגש רק ביום שני בערב (מיום רביעי). אני לא אוהב, שאנחנו לא ביחד. חגיגות של שנה ביחד, לבד. אפשר לדחות את החגיגות לסופ"ש הבא.
אני אדם מאוד יסודי, ממש לגמרי בכלל.
ישבתי עכשיו וקראתי את כל הבלוג שלך. שנה של פוסטים, שמתארים את התפתחות הקשר בינינו ואיתו את מה, שאת עברת בתהליך הזה.
קיבלתי לידיים פרא אדם, פאם פאטאלית, כלום לא נוגע בך.
אני עם הסבלנות הבדואית שלי, לאט לאט, ביסודיות, בניתי אצלך (וגם אצלי) סאבמישן. לימדתי אותך לסמוך עלי (ולסמוך עליך), לגמרי ממש. לימדתי אותך להיות אישה אישה. לדפוק הופעה כשאת באה אלי מתוקתקת כמו שאני אוהב. לדעת לנהוג בכבוד כלפי (וכלפי שאר העולם). להתמסר רק אלי, להיות מכווננת לרצונות שלי. לימדתי אותך מה אני אוהב וגם את מה שלא.
פשוט גורם לי התפעמות, להתבונן ברטרו פרספקטיבה, בתהליך שעברת, שעברנו, ביחד.
חתיכת מסע.
***
לימדתי אותך להיות הסאבית שלי.
בישלנו קפה שחור כמו שצריך. לאט לאט, עם סבלנות ואורך רוח. חדורי מטרה ונהנים מהתהליך ומהארומה של מה שאנחנו יוצרים. ומה, שיצרנו ביחד הוא פשוט לגמרי נפלא.
***
כתבת אתמול פוסט מקסים בבלוג שלך לציון העובדה, שאנחנו כבר שנה ביחד. לפוסט שלך.
***
אני רוצה לשתף אותנו, אותך ואותי, (וגם אתכם) במה כל זה גורם לי להרגיש.
את כבר יודעת, טיפה, איזה זרמים עוברים לי עמוק בתוך הנשמה, כשאת איתי. כל חלקי נשמתי מתפוצצים מתענוג מהתחושות הנפלאות, שאת למדת לגרום לי להרגיש. אני מרגיש זרמים חזקים במעמקים חשוכים של נשמתי, שמזמן אף אחת לא קיבלה את הזכות לבקר שם.
אני רוצה לומר לך כאן, קהל עם ועדה, שאני מייחל להיות איתך לנצח. להמשיך ולהעמיק ולטייב את הקשר בינינו ולבלות ולהתענג ביתרת ימינו ביחד. האמירה הזו מפחידה אותי, לא פחות מאשר אותך. אבל אני רוצה לציין בשמחה, ששנינו כבר מזמן עברנו את המקום שהאמירה הזו מפחידה אותנו. אולי רק עוד טיפה.
אני מצפה בכיליון, לעוד המון שנים ביחד איתך.
את נוגעת לי עמוק בתוך הנשמה שלי.
אני רוצה, להודות לאלוהים, ליקום או מי שזה לא יהיה ולך על האושר הגדול שקיבלתי.
תודה, שאת את. תודה שזכיתי בך. זכיתי בפיס. אני מרגיש, שנועדנו זו לזה. נשמות תאומות.
שכה יהיה לנו טוב. מה טוב מה? נפלא.
אמן כן יהי רצון.
פגישה לאין קץ, אריק איינשטיין, מילים: נתן אלתרמן, לחן: נעמי שמר
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.
הפאטאלית כתבה לי:
כדי שנזכור
1. 3 סשנים ב-24 שעות (אחד פספסנו)
2. זיון בתחת שלך
3. צופה אחד
3. זיון בתחת שלי
4. פעמיים קשרתי אותך
5.זיונים משובחים עם הכוס את הזין כולל פעמיים אמזון פוזישן
6. מפלי הונוס
7. קצת מציצות
8.קצת חניקות עם הידיים ועם הרגליים
9. הרבה עישונים , חומוס אחד, כבדי עוף, המבורגר
10. ואהבה אהבה כל הזמן
מה צריך בסך הכל בן אדם , בשביל לחיות? מה צריך סך הכל בן אדם?
