אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הנוף בסוואנה שלי

מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל ישטוף אותן.
לפני 5 שנים. 26 במרץ 2019 בשעה 21:01

פוסט ממוחזר: חמלה. לפוסט המקורי.

 

פעם קיבלתי מתנה ליומולדת את הספר אמנות האושר של הדאלאי למה. תגובתי הראשונה היתה פחחחח.... וגדול, כי אני לא קורא ספרים מסוג המתכון לאושר, איך להיות מאושר בשלושים יום וכאלה. לא מאמין במתכוני בישול לאושר. גם זו שנתנה לי את המתנה, היתה חברה של גרושתי, שממש לא הערכתי, בלשון המעטה.

כשגרושתי, שאותה אני מאד מעריך, קראה את הספר, היא התלהבה ברמות לא סבירות. או אז אמרתי לעצמי, וואללה, וקראתי גם את הספר. אני רוצה להודיע לכם, שהספר הזה שינה לי את החיים. זה נשמע בומבסטי מדי, סופרלטיבי מדי, אבל וואללה, זה בדיוק מה שקרה.

בספר, שאגב הוא הזוי ברמות. פסיכיאטר ניו יורקי קפיטליסט, כותב על תרבות המזרח הרומנטיקנית, של הדאלאי למה. זה ממש בגדר סתירה פנימית במשפט. מה כבר הוא יכול להבין בכלל ? הספר מעצבן, בהרבה חלקים ממנו, ומתחיל לחזור על עצמו מהאמצע ואילך. עדיין, למרות האמור, האופן הלוגי, בו הפסיכיאטר כותב את תורת הדאלאי למה, יש בו ערך רב.

הדאלאי למה טוען שם הרבה דברים, ומנתח איזה מהדברים שאנחנו עושים, גורמים לנו אושר, ומסתבר שהוא מבין בזה, וממש. אבל הטענה המרכזית שלו, שלא באמת הבנתי אותה, עד לא מזמן, למרות שניסיתי לחשוב על זה המון, היא: "הסיבה הכי גדולה לאושר שקיימת, היא חמלה". כאשר אדם מביע חמלה לאדם אחר, זה פשוט ככה ממש, הדבר שיגרום לו הכי הרבה אושר מכל הדברים האחרים בעולם. יותר מכל הדברים האחרים שהדאלאי למה מדבר עליהם בספר. לא הצלחתי להבין את זה אז, וכמובן לא הצלחתי לקבל את זה.

היום אני מבין, ומקבל.
חמלה, זה הדבר הכי הכי שיש בעולם. זה עושה אותך מאושר, יותר מכל דבר אחר. לעזור למישהו, במקום שהוא צריך, לא ממקום של רחמים חלילה, אלא ממקום של איכפתיות, של אהבת אדם, של חברות. פשוט אין על זה, הכי אושר שיש בעולם. כשאתה רואה שמה שעשית עזר לאותו אדם, אבל כל כך שלגמרי ממש, זה מציף את ליבך באושר עצום ורב, אבל כל כך שכך שלגמרי ממש. תשמעו לדאלאי למה.

לפני 5 שנים. 23 במרץ 2019 בשעה 12:50

אני מחפש לקנות לי בית. בחיפושי הגעתי לאלפי מנשה. אני בכלל לא מכיר את היישוב.

אשמח לקבל מידע על היישוב.

לפני 5 שנים. 20 במרץ 2019 בשעה 19:30

גיליתי כף רגל שלא מתוקתקת זה בלשון המעטה.

טילטלתי ראשי בתדהמה.

הבטתי בכפות הידיים ולפתע הבחנתי שגם הן לא מתוקתקות, בלשון המעטה. לא כל כך מביש כמו הרגליים, אבל אין לזלזל.

כזה עוד לא היה לי.

נראה לי שנרדמתי בשמירה.

מורדת בתחת שלי.

הופה הופה.

לפני 5 שנים. 20 במרץ 2019 בשעה 18:55

אני: בחיי, שככה אמרה לי הפאטאלית.

היא: אני לא באמת מתחלפת. זה רק בשבילך.

אני: אז מה את באמת?

היא: סאבית.

אני: לא סאבית, שירותית.

היא: נכון. אבל התוצאה זה בעצם אותו דבר.

אני: לא. לגמרי לא. יש הבדל עצום בין שירותיות לסאבית.

אני: מה שהכי עושה לסאבית נעים, זה שהמאסטר שלה מאושר. זה לא קשור לחבלים, לא קשור למדיקל, לא קשור לכל התפאורה.

היא: נכון, כשאני עושה לך נעים, זה נעים לי.

אני: מה עוד יכול הבנאדם לבקש, כדי לחיות?

אהבה, אהבה כל הזמן.

לפני 5 שנים. 10 במרץ 2019 בשעה 17:16

שכה יהיה לי מה שיהיה, אני פשוט חי בסרט.

לקראת סגירת הפרטים האחרונים בחוזה, ממש נשארו פרטים קטנים, פתאום בעל הדירה שלף שפן מהכובע: אני לא בטוח שאפנה את הדירה בינואר, כיוון שהדירה שאני רוצה לרכוש בבנייה. ייתכן שזה יהיה כמה חודשים מאוחר יותר. היה וויכוח על כמה הוא ישלם לי עבור שכר הדירה שאני משלם.

כאילו מה?

למה שאעביר לו סכומים ניכרים, עוד לפני שאני מקבל את הדירה?

בכלל הייתי רוצה כבר להתחדש בדירה החדשה והמלבבת. אנרגיות חדשות, דירה מגניבה.

כאילו מה, אני אחכה שנה? זה מעל 50,000 ש"ח שכר דירה.

אז אמרתי שאני לא רוצה. אם הוא לא מפנה את הדירה עד תחילת ינואר, אני עוזב את זה.

עושה תנועה עם הכתפיים, של חוסר שביעות רצון, כמו שילדים עושים. לא רוצה.

אין מה לדאוג, כי ביישוב הזה שבחרתי לי, יש עוד מלא דירות שנשמעות מגניבות. יש כאלה שכתוב פינוי גמיש. כולי תקווה, שהכוונה היא לא שאני אהיה גמיש.

בקיצור, אני ממשיך לחפש.

כנראה הדירה הזו לא נועדה לי. בהחלט עושה את הרושם, שהיישוב (שלא הייתי בו מעולם, עד עכשיו), כן.

מבט נחוש לאופק. יש לי עבודה לעשות. הופה הופה.

אוטוטו יבוא משהו טוב יותר.

אני מזמין.

לפני 5 שנים. 8 במרץ 2019 בשעה 16:53

חיפשתי לקנות דירה. ראיתי דירות וכל הדירות, שבתקציב שלי, לא מצאו חן בעיני. עד היום.

היום נכנסתי לדירה ופשוט ידעתי, שזה הבית שלי.

אני בהליכי סגירת העיסקה.

שיהיה במזל טוב.

אז מה יש לנו עד כה?

ילדים נפלאים, זוגיות מהממת, עבודה מרתקת ומתגמלת ועכשיו אוטוטו דירת חלומותי.

לבקש עוד משהו מהיקום גובל בחוצפה.

קוואבאנגה.

לפני 5 שנים. 4 במרץ 2019 בשעה 17:44

פאטאלית: אתה יודע שאם לא היית מבקש לא היה לי לק בכלל.

אני: אני יודע.

פאטאלית: שמה את הלק שבחרתי לה.

פאטאלית: צבעה את השיער, לאחר שהערתי לה. בשבילה בכלל. הנשמה שלה כל כך יפה בעיני, שאין לי צורך בתפאורה.

אני: אז מה צריך בסך הכל בן אדם, כדי לחיות?

הוא: אהבה אהבה, כל הזמן.

אני: 11 חודשים ביחד וזה נהייה טוב יותר בכל חודש שחולף. שלא ייגמר לעולם.

אני: שכה יהיה לי טוב.

לפני 5 שנים. 26 בפברואר 2019 בשעה 18:56

הסאבית שלי כתבה לי היום במכתב היומי: "נ.ב. מה שאתה רוצה".

וזה אחרי שהסברתי לה שמסוכן נורא להגיד לי מה שאני רוצה. כי אני רוצה מלא דברים.

מה שאני רוצה.

המממ....

בחיי שהיא מתכוונת לזה במלוא מובן המילה.

גרררר....

אני רוצה מלא דברים. בחיי, שאני עומד לקבל את כולם.

קוואבאנגה.

לפני 5 שנים. 26 בפברואר 2019 בשעה 18:46

לפני 5 שנים. 15 בפברואר 2019 בשעה 15:42

רק מניח את זה כאן.
מימין לשמאל:
ארוחה על טהרת הצלעות: עגל, טלה ובלאק אנגוס.
בתאבון.
שבת שלום לכולנו.