הנוף בסוואנה שלי

הסאבית שלי התבקשה לבוא היום איתי ועם הבן הבינוני שלי לסופר.

כל זה אחרי חמישה ימים שלא ראיתי אותה.

אני כמובן ציפיתי, שתבוא מתוקתקת כמו, שאני אוהב.

החצופה הזו הגיעה עם מכנסי שלימאזל, כפכפים, ווסט מעיל שמסתיר את הציצים.

אמרתי לה שאני עומד לגזור לה את המכנסיים, כדי שחס וחלילה המקרה לא יישנה.

החצופה עונה לי: "לא בבקשה הן מאד נוחות לי".

"נוחות לי" בתחת שלי. לא רוצה לראות אותן יותר.

ככה חמישה ימים לא ראיתי אותה, פרקה עול לגמרי.

פפפ

להיות דום זה המון עבודה.

פפפ

אפשר את זה בפשוט יותר?

אז זהו, שלא.

חכי חכי.

להכנס לשלשות. מתחת לשולחן. להתפקד.

(מוחה אגלי זיעה ממצחי).

הפאטאלית במשמורת משותפת.

הסופ"ש הזה היא עם הילדים ואני יושב לי לבד בחושך מחמישי בבוקר עד יום שני בערב.

אני מתחרפן מזה.

כל חודש אני מעדכן את סעיף חדשות בפרופיל שלי. היום עדכנתי אותו ל- "מצליח לנו כבר 7 חודשים".

אני רוצה לשתף אתכם, שאני אדם, שלא פשוט לחיות איתו. אני רוצה מלא דברים. ממש מלא, ממש דברים לא קטנים. ואני לא מתפשר על מה, שאני רוצה. זה פשוט לא נראה לי סביר, שלא אקבל, את כל מה, שאני רוצה.

אני רוצה לשתף אתכם, שאני מקבל עם הפיה שלי את כל מה, שאני רוצה. וזה ממש לגמרי המון בכלל.

אז מה עוד יש לי לומר בעניין הזה?

קוואבאנגה.

***

נ.ב. תגידו, זה נכון, שצריך לשים פסיק לפני כל מילה, שמתחילה ב, "ש" (מהסוג הזה)? פשוט, ששכה יוצאים לי ככה מלא פסיקים, שצריך אותם.

, ש , ש, ש, ש...

פפפ

זה נהיה אחד התווים הכי {כאן לא צריך פסיק} שכיחים, בפוסטים {גם כאן לא צריך פסיק} שלי. (אלה הן "ש" כאלה, שלא צריך לפניהן פסיק).

אתמול לקחתי את הפאטאלית למפגש עם אנשים שעבדו איתי, אצלם בבית, שאני רוצה לגייס למקום העבודה החדש.

היום לקחתי אותה איתי למקום העבודה שלי, להכיר את כל אלה שעובדים איתי. הצגתי אותה לכולם: "הפיה שלי". אפילו הכנתי לה כמה פעמים קפה במכונת האספרסו המשוכללת שיש לנו במשרד. הספקנו לפגוש גם את המשקיעים הפוטנציאליים. ירדנו גם ביחד לבריכה לעשן.

הפאטאלית דפקה הופעה, חבל על הזמן. כמו שאני אוהב. (מסתבר, שלא רק אני אוהב;-) ).

אחרי זה נסענו לאכול ארוחת בוקר עם בני הבכור, שטען בתוקף שהוא לא באמת מכיר אותה, כי היא לא מדברת בכלל. (הקיבוצניקיות האלה).

אחרי זה נסענו הביתה, מפוצצים מארוחת הבוקר המקסימה והמשביעה שבה טרפתי מלא. נמנמנתי כשעה.

כשהתעוררתי, הפאטאלית עשתה אותי (שוב), להנאתי הצרופה.

היא נסעה להדגים לילדיה איך מקיימים את החובה האזרחית להצביע, ביחד.

עכשיו אני, כי ההוא הלך, יושב שוב לבד בחושך. מכין דברים לישיבה של מחר בבוקר. ישיבה חשובה. 

הולך לישון לבד באלכסון.

אני אוהב שהיא ישנה איתי במיטה. זה הרבה יותר נעים ככה.

טוב נו, היא תבוא מחר בערב. אני אוהב כשאנחנו ביחד. זה כל כך יותר שימושי ככה. סופ"ש אני שוב יושב לבד בחושך. חרבאנה.

היא אלופה בלשחק את המקום הסאבי, אבל זה לא באמת. אבל עכשיו היא כבר באמת הסאבית שלי. יש עוד כברת דרך, אבל ניצחנו כבר. יש עוד עניינים פה ושם, אבל מערכת היחסים כבר יוצבה היכן, שהיא צריכה להיות לדעתי.

לפעמים אין לי סבלנות לחכות שהקפה השחור יבושל כמו שצריך.

פפפ

אבל גם, גררררר.

איך אני אוהב שהיא מטפלת בי.

הערב עשינו סשן. קשרתי אותה ל"מתקן של ימי הביניים", כפי שהיא נוהגת לכנות אותו (מתקן שאני בניתי ברוב טובי). היא לא עישנה יותר מדי לפני זה וגם לא אכלה.

אמרתי לה שהערב נעשה 250 הצלפות. לא ציינתי שנסיים בזה וכך היה. איך המ"כ שלנו בטירונות עשה לנו: אמר לנו, עוד 10 ק"מ, עוד 9 ... עוד קילומטר וכשהגענו אמר לנו: עכשיו חוזרים לבסיס. כמה אצלנו נשברו, אבל הוא התכוון באמת, שעכשיו מתחילים לחזור לבסיס את כל הדרך, שהלכנו בהלוך.

היות ואני לא מעוניין לקלקל את התדמית הקשוחה, שהצלחתי להנחיל לכמעט כל הקהילה, כשאמרתי "עכשיו מתחילים לחזור לבסיס". היא יללה שהיא צריכה לדעת להתכונן לכמה היא הולכת לחטוף. אמרתי לה, שהיא תחטוף כמה שאני אגיד.

אבל, החלטתי ברוב ליבי הרחום וחנון לעצור ב- 300. אבל האמינו לי, שה-50 האחרונים היו לה מאד קשים, רק בגלל, שהיא החליטה שהיא צריכה לדעת כמה עוד היא עומדת לחטוף.

הפעם לא הקיאה, למרות, שכל הרצפה בסלון רטובה מההשפרצות שלה. היא שאלה אחרי הסשן: לנקות עכשיו? (בדיוק היתה העוזרת), אמרתי לה: "עוד מעט". חיבקתי אותה וליטפתי אותה טיפה, שלא תכתוב עלי הזונה, שאני לא עושה לה אפטר קייר.

אחרי זה היא נהייתה פתאום מאד רעבה, לעשן, לאכול ולעוד כמה דברים, שזה לא הזמן להזכיר אותם.

בשורה התחתונה, היא מתחילה ללמוד את הבדסם שלי. את חוסר האונים, אבל באמת. את זה, שאני לוקח אותה באמת לקצה ושהיא לא יכולה לעשות לי תרגילי הודיני של להשתחרר. איך אמרה: "אי אפשר להשתחרר מזה".

אז ממש עוד רגע קט, היא תיגש לכתוב לי מכתב תודה על הסשן.

איזה כיף כשכיף.

יאללה בלאגן

זכיתי בפיה סאבית פרא אדם. היא נושאת ראשה בגאון והיא לא מוכנה להתכופף לאף אחד. היא כן מכופפת את ראשה הגאה, אבל בתור משחק ורק מתי, שבא לה.

תיחקרנו ביסודיות את המקום הזה ונגענו בשורש העניין, שורש הקושי.

אבל הפעם התעקשתי, שתתכופף באמת, לא כמשחק. הרווחתי מספיק קרדיט כדי, שתסכים להתכופף (קפה שחור וזה).

אבל בגלל, שהפעם זה באמת להתכופף, היא פשוט לא היתה מוכנה. נושאת את ראשה זקוף בגאון ופשוט לא מתכופפת. היא לא מתכופפת לאף אחד בעולם הזה.

בסוף התיחקור אמרתי לה, שאני רוצה, שתתכופף. לא יעלה על דעתי שלא.

אני אוהב סאביות, שהן פרא אדם, עם עמוד שידרה מוצק. אני אוהב אותה עומדת זקופה נושפת עשן מנחיריה בחינניות.

אני גם אוהב, שהיא מתכופפת כשאני אומר.

היא התכופפה. התכופפה בראש מורם.

תכף ימלאו ליחסינו שבעה חדשים.

לא רוצה בכלל לדמיין את החיים שלי בלי האושר העצום, שאת מסבה לי. ולא צריך לדמיין.

אני רוצה לומר לך תודה, שהתכופפת. אני יודע איזה מחירים זה גבה ממך. אני מוקיר לך על כך.

קיבלתי את הפיה היפיפיה שלי בחזרה. היא פיה והיא שלי, הרבה יותר מקודם לכן.

מערבבת דם, אבל לגמרי אדום ובוהק כזה. כזה, שבא לי לשאוג.

פאם פאטאל בתחת שלי.

פאן פאטאלית, פיה יפיפיה שלי, ממש הרבה.

את באה אלי מחר בבוקר אחרי, שלא ראיתי אותך מיום חמישי בבוקר.

התגעגעתי.

נו יאללה, הופה הופה.

היה טקס כזה אצל האינדיאנים, כששניים רוצים להתחייב לחברות עמוקה, עושים כל אחד חתך בכף ידו עם סכין ומערבבים את הדם של שניהם בתקיעת כף.

אני טיפוס כזה שמערבב דם או, שזה לא באמת עמוק.

עירבבתי דם, חתכתי את כף ידי והושטתי אותה לערבב דם. את כנראה לא באמת מתכוונת לערבב דם או, שאין לך מושג איך עושים את זה בכלל.

את כל הקשיים אני יודע לפתור, אבל כשמתברר, שלא רוצים לערבב דם, אני מרים ידיים. אין שם עם מה לעבוד.

אם את רוצה לערבב דם, אני רוצה לראות אותו ניגר או, שבואי נעזוב את זה.

באסה, ממש לגמרי בכלל.

שאגה של כאב לב, שמחרידה את כל הג'ונגל, בטח, שאת הג'ונגל שלי.

הפאטאלית שלי אומרת לי, שבחרתי נישה מאד צרה בבדסם והתמחיתי בה.

אני: איזו נישה?

היא: התמסרות.

אני: יש משהו אחר בבדסם חוץ מזה?

היא: בטח. יש מדיקל, יש סאדו מאזו, יש עוד מלא.

אני: זה בדסם? בואי תתכופפי ואני אתן לך מכות בטוסיק? זה שטוח בעיני.

היא: זה גם כיף.

אני: בטח. אין לי שום ביקורת למקום הזה. מה שעושה כיף. רק מה, אני לא שם.

היא: כן, כי אתה בנישה שבחרת.

אני: כן.

***

אני לא משחק בבדסם. בואי תתכופפי ואני אתן לך ספאנקים בטוסיק. או מה שזה לא יהיה. אני במקום, שתבואי לתת סאבמישן.

ואת יודעת מה? את במקום, שתתני סאבמישן. ממש מלא ממנו.

אבל אחרי מחבט הבייסבול שהנחתתי, זה נהיה מקום לא בריא בכלל.

אנחנו נבריא אותו.

***

יש לי תחום נישה, שנינו קוראים לו סאבמישן. שנינו מבינים בערך את אותו הדבר, מה זה אומר.

אני עומד לקבל מלא ממנו.

ואת יודעת מה? הרווחתי את זה, ביג טיים.

אבל זה צריך לבוא מהמקום הנכון וזה יבוא בדיוק משם.

את יודעת למה?

כי אני אדאג, שכך בדיוק יקרה, שכה יהיה לנו טוב.

קוואבאנגה

את יודעת, שמאד חשוב לי המכתבים היומיים.

את מתלוננת ללא הפסקה, מלא פעמים לא כותבת וממש מציקה לי עם העניין הזה.

לא עולה על דעתי, שתדעי שיש משהו שחשוב לי ולא תתאמצי מאד.

זה מאד מאכזב אותי.

אני עדיין שוקל איזה עונש לתת לך על זה.

בינתיים אני שם את זה כאן.

אני יודע שזה עונש חמור מדי ושצריך להחליף אותו מהר.

אני עדיין צריך לעכל מה לעשות עם המקום הזה.

תעשו לעצמכם טובה ותצפו בלינק.

פשוט מרתק.