הנוף בסוואנה שלי

שבוע מאד אינטנסיבי.

שבוע הבא פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטה. מכין סילבוסים וחומרים לימודיים. מחר טקס סגל ההוראה לפתיחת שנת הלימודים. שלוש שעות. מאנגלינג, נאומים, הרצאה, הופעה וארוחת ערב. מה לי ולכל העניין הזה בכלל?

אני בשלבי סיום של שליטה אלחוטית לרובוט. פגישות הקשורות לרובוט. תחילת מהלך אחרון לסגירה עם משקיעים אסטרטגיים. מלא שיחות טלפון. וויכוחים עם השותף שלי על הפרטים.

הבן החייל שלי, בחודש האחרון, היה שלושה שבועות בחופש איתי בבית, נסע לחמישה ימים לצבא לסגור שבת. לקחתי אותו מבן גוריון בחזרה מהבסיס, ולמחרת ב 2 בבוקר לקחתי אותו לשדה לעלות לטיסה לבקר את חבר שלו בברלין לשבוע. הוא חוזר ביום ראשון מוקדם בבוקר ובשני חוזר לבסיס. הסתדר הילד. איזה קומבינטור. מה זה הצבא הזה היום? פעם מי יכל לחשוב על חראקות כאלה בזמן השירות. שנה וחצי בצבא וכבר נסע 3 פעמים לחול בזמן השירות.

התחלתי להכיר כאן. מקרטע. אני כנראה כבר חלוד בתהליך אחרי חמש וחצי שנים של זוגיות. מה כבר אני רוצה? לישון כפיות עם סאבית. פעם זה היה הרבה יותר פשוט. למה לסבך דברים פשוטים? נראה לי שזה נושא לפוסט נפרד.

התנחלו אצלי בבית כמה זבובים מזן מאד מיוחד. ריססתי אותם בספריי כזה נגד כאלה והם צחקו לי בפנים. ממשיכים לעופף להם כאילו שמתי להם דאודורנט. מה נהייה לעולם הזה? אני כנראה נרדמתי בשמירה על העולם כשהייתי ספון בחלקת ביתי הקטנה. צריך לסדר כאן את הזבובים בשלשות ולהחזיר את השליטה בבית הזה למקום שבו היא ראויה להיות, בידיים שלי.

גם החורף הזה הגיע פתאום וריענן את אוויר הפסגות. איזה אוויר נקי וריחני יש אחרי הגשמים האלה. ברוך הבא. הידעתם שמי גשם נותנים אנרגיה לצמחים במידה הרבה יותר גדולה ממי השקייה דלוחים מהברז? גשם אחד סביר נותן לצמחים יותר מארבעה ימים של השקיה. מים, המולקולה הכי מדהימה בטבע. 17 אנומליות. מי מרפא, מעיין החיים, המים שמגיעים בצינורות אלינו, הם פשוט עצובים. אין לי שום מילה אחרת לתאר אותם.

לחתול שלי קרתה תופעה מאד משונה. הפרווה שלו התמלאה קשרים. כאלה שחייבים לגזור. הוא לא נותן לי לגזור לו. נראה לי שהשליטה העוצמתית שניחנתי בה תמיד, התרופפה. היום תפסתי אותו, כמו שהסאביות אוהבות, למרות שהוא חתול בכלל וגבר (חשבתי להוסיף כאן שכבר עשיתי סשנים גם לגברים, אבל השד יודע מה זה יביא לפיתחי, אז שימו לב שלא כתבתי), אבל הסתבר שהמספריים שהצטיידתי בהן לא חדות מספיק. מחר אתקן זאת ואחזיר את השליטה אלי. כולם כאן צריכים לדעת מי לובש את המכנסיים בבית הזה.

שאגה נוראית, שמחרידה את כל החיות בסוואנה.

ענק.

צלי כתף, שוק ברווז, עצמות עגל, מעט שומן כבש, מעט שומן אווז, תפוחי אדמה, וחמש שקיות בישול בטעמים שונים: חיטה, גריסי פנינה, עדשים, חומוסים, שעועית לבנה. למעלה ג'חנון וביצים.

המתכון:

מטגנים בצל בסיר גדול לחמין עד שמשחים.
חותכים פלפלים חריפים לרצועות ומצרפים לבצל.
חותכים חצי ראש שום, חצי ממנו לחתיכות קטנות ומוסיפים.
מוסיפים: 2-3 כפות קפה שחור, שתי כפות דבש, גרגירי הל, שני מקלות קינמון, פלפל שחור גרוס גס.
מרתיחים קומקום מים מלא. לאחר הרתיחה, שופכים פנימה.
מוסיפים שתי כפות אבקת מרק, שתי כפות שטוחות מלח בישול. ראש שום שלם מקולף.
מוסיפים: קצת שומן כבש, נתח צלי כתף (מספר 5). אסאדו, גולש, עצמות עגל לחמין. אפשר לגוון בזה.
עכשיו יש קטע. יש שקיות בד לבישול. משרים כמה מהנל (אני עושה 4-5 שקיות): משרים גריסי פנינה, חיטה, עדשים, שעועית חומה, שעועית לבנה, חומוסים יום לפני במים. מכניסים כמה מאלה לשקיות האלה בתבלונים שונים: שום ודבש, כמון קרי פפריקה חריפה אבקת שום ועוד כל מיני תיבלונים. השקיות שומרות על הטעמים מבודדים למדי, אבל עדיין סופגות מהטעמים של הסיר.
מוסיפים, תפוחי אדמה, בטטות, גזרים מקולפים וחתוכים.
מלמעלה שמים ג'חנון עטוף בנייר כסף וביצים (שלא יגעו בדופן הסיר כי יתפוצצו).
לאחר רתיחה של כשעה על הגז, מכניסים לתנור ב 100 מעלות לכל הלילה.
בבוקר כל הבית נמלא ריחות של הדבש, הקפה, ההל והחמין.
יאמי לגמרי.

סגרתי להרצות באוניברסיטה, בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה. אלמד ביום שישי כל השנה וגם חצי מיום שני, בינתיים לסימסטר אחד. ראש החוג רצתה שאלמד יותר אבל לא רציתי לסגור אופציות לדברים אחרים.לפני כמה ימים פנתה אלי והוסיפה עוד מקצוע ליום שישי.

לפני כמה שנים הייתי מרצה שם במשך שנה, יום אחד בשבוע. בשאר הימים עבדתי באיזו חברה. זה היה יום שנהניתי בו מאד. מרענן את הנשמה.

יש שם באוניברסיטה אווירה מקסימה של אנשים בתחילת דרכם. מלאים תשוקה להיות משהו כשיהיו גדולים. מלא חתיכות לבושות למחצה. יושבים כולם על המדשאות ופינות מוצלות.

צחוק הגורל, שאני, כבר בן 58 ועדיין מחפש מה אעשה כשאהיה גדול.

מאסטר צ'יטה, מורה בנישמתי, גם לנושאים, שלא קשורים לבדסם.

זה פשוט לא יאומן, המשפט הזה: "אחרי החגים". אני חושב שאנחנו המדינה היחידה בעולם, שיש לה חודש שלם, שבו לא קורה כלום. מחכים ל"אחרי החגים".

נשבר לי מדף במקרר, הלכתי לזגג שיזמין לי זכוכית מחוסמת. הוא אמר לי, אין בעיה, אני אזמין לך אבל תקבל אותו רק אחרי החגים.

הרובוט גם מחכה לפגישה שתקרה רק אחרי החגים. או אז צפויה התקדמות משמעותית.

עשיתי איזו עבודה שהייתי אמור לקבל עליה תשלום מזמן. אבל אבל... אחרי החגים.

אחרי החגים הפעם, זה יום שלישי (מחר) או לכמה זה יום אחרי.

אבל יום שלישי זה כבר כמעט סוף השבוע, אז בעצם, אחרי החגים זז כבר ליום ראשון הבא. כולם כמעט עושים "גשר" ל"אחרי החגים".

פשוט לא יאומן, איך מדינה שלמה עוצרת את כל הפעילות שלה לחודש שלם. עד "אחרי החגים".

טוב נו. יש לי סבלנות ששל בדואי, שיהיה יום ראשון הבא עלינו לטובה.

קומו עורו, המדינה שלנו מסיימת ביום ראשון, באופן בלתי מתפשר, את "אחרי החגים" וחוזרת לחיים.

ככל שאני זוכר את עצמי, תמיד הייתי בזוגיות. יוצא מאחת, נכנס לאחרת. אני פשוט בן אדם זוגי ורגיל לחיות בזוגיות.

במעברים, כשאני לבד, אני מרגיש שחסר לי חצי ממני, לא שלם.

זהו, נמאס לי, לא להיות בזוגיות. אני רוצה כבר, כזו שווה.

התחלתי לעבוד על זה.

הופה הופה.

מסתבר שרכבתי חולה עם חום. מסתבר גם שההתקררות ניצחה אותי. אבל אני לא מוותר לה. היום נתתי לה פייט ונחתי כל היום ואני בישורת האחרונה של הניצחון על המחלה המזוינת הזו.

אני שמח לבשר גם שלא נתפש לי אף שריר.

***

ידידה של הבן החייל שלי, ביקשה ממנו שיבוא להציל אותם. היתה להם בעיית התארגנות עם העובדים והרבה אמרו לבסוף, שלא יגיעו. הציעו לו 30 שח לשעה, מ 11 עד 19 באושילנד בכפר סבא (אף פעם לא הייתי שם).

העבודה היתה להתחפש לפיראט, לרקוד ברייקדנס (הבן שלי למד) ולעשוק ילדים ליד ההורים שלהם עם צעצועים מפגרים שלא מחזיקים שבוע.

בעלת הזיכיון, היתה אומרת להורים ולידים, תוך כדי תחפושת וריקוד מושקע, אני פיראטית ואני הולכת לשדוד אתכם. הבן שלי מספר שזה באמת מה שעשתה, הלכה למעשה. פרטה לילדים על המקומות הכי נמוכים, עד שהגיעה למצב, עם כל משפחה, שהילד עשה סצינות עד כדי שההורים היו מוכנים לתת את כל הארנק, רק שיוכלו ללכת משם. הבן שלי אמר: פשוט אי אפשר לעמוד בפניה, מנצחת כל אחד, תותחית.

מסתבר גם שאם יסתבר שהבן שלי עבר מכסה מסוימת, הוא יקבל 50 שח לשעה. הוא מאמין שיקבל. רק קשת אינדיאנים שווה במחיר שווה לכל נפש של 70 שקלים חדשים, מכר עשרים. שזה כחצי מהמכסה לשידרוג שכר שעתי.

הבן שלי אמר לי גם: היום למדתי להעריך אותך ואת אמא, שלא נתתם לנו לקנות צעצועים מעפנים, שמתקלקלים אחרי שבוע, בגלל גחמה של רגע.

קטע. שנים אנחנו משקיעים בילדים את הנשמה ופתאום ברגע הכי לא צפוי, מקבלים מחמאות על איזה הורים טובים היינו ואנחנו. ועל מה.

***

האמת שרציתי לכתוב גם פוסט על חניקות. כתבתי כמה מאמרים על הנושא, שפורסמו בבלוג שלי וגם בפורומים. המיומנות שלי בחניקות באה מאימונים רבים במסגרת לימודי הג'ודו שלמדתי במשך שנים ארוכות. אבל זה כבר יותר מדי לפוסט הזה. נקדיש לנושא פוסט משלו.

רק אציין כאן, שלמרות שהמלצתי במאמרים שכתבתי, לא לעסוק בחניקות דם (עצירת הדם למוח), בניגוד לחניקות אוויר. זה הפך להיות לאחרונה הקינק החדש שלי.

***

לא יודע אם שמתם לב, אבל אני מפיח חיים בבלוגי, שהיה שומם וחרב במשך כמה השנים האחרונות. זה עדיין לא ניכר במונה הצפיות. בזמנו הייתי מיומן בלגרום לצפיות ולתגובות להרקיע לשחקים. הייתי אז זונת צומי. אין לי כוונה לחזור למקום הזה. למרות, שלכל כותב יש רצון, שיקראו את מה שהוא כותב.

סאבית הטריאתלון אכן משכה אותי לשפר תוצאות. אבל תשמעו, זה היה סשן חבל על הזמן, פשוט קרעה לי את הצורה. לא רק שכך, לא הגעתי לסאב ספייס לאחריו. כן סיימתי על האדים של הדלק. הגעתי לקצה שלי. בדיעבד, נתתי לעצמי לעלות יותר מדי גבוה.

הייתי צריך להוריד קצת את הקצב. הסאבית הזו, יש לה מנוע טורבו ברגליים. הרבה פעמים היא חיכתה לי.

תוסיפו לזה שיצאתי עם חום לרכיבה מההצטננות שלא לגמרי ניצחתי. תוסיפו לזה את המכה היבשה שקיבלתי בתחת כשנפלתי באמבטיה.

שיא ממוצע המהירות שלי בכל השנה האחרונה, הינו 15 קמ"ש. נכון שלא הייתי בכושר השנה. אבל גם עכשיו אני לא בכושר כמעט בכלל.

את סובב תא, עשיתי במהירות ממוצעת של 19.9 קמ"ש. 5 קמש יותר מהשיא השנתי שלי. עשינו את כל המסלול רק עם הפסקת שתייה אחת של 10 דקות. סיימנו את הסובב ב 1:04 שעות (בלי לכלול את ההפסקה).

החנתי כ- 2.5 קמ מנקודת הזינוק, מה שמסתכם ברכיבה נוספת של 5 קמ פלוס 21 קמ הסובב.

קוואבאנגה לגמרי.

יש חברה בארץ, הגונה ומחירים סבירים. החברה מקבלת אתכם בתור מנוי אפילו אם המסך כבר שבור (מותר לשבור מסך עד 3 פעמים בשנה). יש מחירי השתתפות עצמית סבירים ביותר וגם מחיר המנוי הוגן. לא רק שכך, הם מתחייבים לתקן את הטלפון תוך שעתיים עם סניפים בפריסה ארצית.

הרבה חברים שלי עשוי שם מנוי. שרות מצויין. הם פשוט רוצים אתכם כלקוחות לכל החיים.

אין לי קשר לחברה הזו בכלל. פשוט אנשים טובים והגונים.

יותר טוב מכל הפוסטים שמתלוננים על זה שהכל חרא. אז הנה פוסט על חברה בארץ, שנותנת שירות מצויין.

כתבתי את הפוסט הזה כתגובה על שיחה בצ'ט, על שוברי מסך סידרתיים.

לחברה קוראים קופל. מצרף לינק לאתר החברה.

לאתר של קופל.