נסענו לשבועיים וחצי לטיול תרמילים בתאילנד. יצאנו מהארץ ב- 27/3, והגענו חזרה, ב- 14/4. שני סרטנים שכמונו, הבאנו איתנו חצי בית, אפילו כרית. העונה בתאילנד עכשיו, היא שיא חום הקיץ, מרץ-אפריל-מאי.
הגננת, לא התנסתה בטיולי תרמילים, ואני טייל תרמילים ידוע. זה לא היה פשוט, זה לא היה קל, הטיול היה אינטנסיבי מאד, עמוק, והביא את שנינו קרוב לקצה. אומרים שכשיוצאים לטיול ביחד, קורה אחד משניים, או שחוזרים חברים יותר טובים, או שנפרדים. אצלנו, לא הספקנו למצות לגמרי את העניין.
***
בנקוק
הגענו בבוקר לתאילנד, פצחנו בארוחת בוקר ב- קוואסאן, והקדשנו יום שלם לבנקוק. טיולנו שמה, קנינו קצת, והבטחנו לעצמנו לחזור לשם לקניות באופן יותר יסודי לקראת סוף הטיול.
***
קו-סאמוי
בערב טסנו לקו-סאמוי, והתמקמנו במלון הקבוע שלי בחוף לאמאי לתשעה לילות. עשינו מקלחת הגונה, שכרנו טוסטוס אוטומטי (עד שנמצא מקום שמשכיר אופנוע ממש), ויצאנו לאכול ארוחת ערב. לאחר מכן, התיישבנו בפאב, והגננת שתתה שמה כמות נכבדה של המרטיני האהוב שלה. או אז, הגננת ביקשה לעשות סיבוב על הטוסטוס, מה שגרם לי להרים גבה. היא הפצירה בי, והתרציתי. היא פצחה בנסיעה קצרה, לא יציבה במיוחד, ואז עצרה אחרי כמה עשרות מטרים, ואו אז, לפתע, היא לחצה בטעות על הגז, ונורתה יחד עם הטוסטוס, היישר לתוך חנות סמוכה, והתרסקה בקול רעש גדול, על הכניסה לחנות. כל באי הרחוב נזעקו לעזור, ומצאנו אותה עם פצעי שיפשוף הגונים על שתי רגליה. חזרנו לחדר, שטפנו היטב את הפצעים עם סבון, ומזגנו כמות נכבדה של ארק על הפצע כדי לחטא אותו. בבוקר פקדנו את בית המרקחת, שם המליצו לנו ללכת לרופא, מה שאכן עשינו. הרופא נתן לה אנטיביוטיקה, וכמובן פולידין.
אווירת החופש, התקופה שקדמה לטיול, שלא אופיינה בליבלוב היחסים שלנו, העובדה שאנחנו לא מורגלים לטייל ביחד, ועצם ההמצאות יחד 24/7 שאנחנו לא מורגלים אליה. כל אלה חברו להם יחד למשברים פה ושם, שאת כולם צלחנו בנסיעה, מוטים בזוויות לא קלות, ולא רק על האפנוע המקסים, ששכרנו.
לקח כמה ימים טובים, ממש כמעט את כל אורך השהייה באי, שבהם הסתגלנו אחד לשני, ולמדנו להנות ביחד. הפצע על הרגל של הגננת הלך והגליד, ואיתו הלכו והחלימו היחסים שלנו. חרשנו את האי, רכובים על האופנוע, רכבנו על פיל(ה), חלקנו לילות קסומים בשיחות רומנטיות על חוף הים, ועשינו אהבה בכמות שלא מביישת אפילו זוג שפנים נימפומנים.
לפני 16 שנים. 17 באפריל 2008 בשעה 10:29