Vestri, שהיית שלי, וגם עוד טיפה. חלקנו יחד מסע לא פשוט ברגעים מאד קשים לי, שבהם היית שם עבורי כמעט הכי שאפשר. עברנו יחד לא מעט, לאורך שישה וחצי חודשים, של עליות ומורדות, של המון כיף צרוף לצד מהמורות. היינו שנינו שם ביחד, חווינו עד לקצה, שלל מלוא החופן.
תודה לך על כל מה שהיה, על המסירות שלך, על החום, על החיבוקים והליטופים בלילות בלי שינה. על מה שהיית בשבילי, על איך, על מה שאת, סאבית סאבית, מקסימה, חמה, חכמה, חתיכה, חזקה, אשה אשה אמאזונה מענגת עד לקצה הנשמה.
כשפגשתי אותך כתבת בכרטיס שלך שאת בשיפוצים. נחמץ ליבי לחשוב שתחזרי לשם. אני רוצה לחשוב שגם קיבלת פה משהו בעל ערך, שתקחי איתך כדי לצלוח את המעידה הזו בחייך ותמנפי אותה לעלות ולהצליח, להיות במקום הראוי לך, גבוה למעלה.
שומר לך אצלי פינה מאד חמה בלב, לעולם.
חיבוקים ונשיקות, וים עצום ורב של כבוד.
אוהב אותך, מלאנים.
לפני 15 שנים. 19 בפברואר 2009 בשעה 8:08