הוזמנתי לארוחת ערב אצל חבר. האמת... התלבטתי והחלטתי לבסוף שלא אלך.
הבן האמצעי שלי חזר עכשיו מטיול שנתי ואפילו לא הייתי שם כשהוא ירד מהאוטובוס. התקשרתי אליו והוא במקלחת, תכף יתקשר אלי בחזרה.
עוד לא עשיתי טיול לצופי, אני לא מקולח, לא מגולח, והשיש והכיור מלאים כלים.
אני פשוט צריך קצת זמן לעצמי, לא בא לי לצאת מהבית, בא לי ערב ביתי. אולי אכנס לג'אקוזי ואסתלבט לי קצת שמה.
הבן שלי התקשר וסיפר לי על הטיול השנתי. כמובן שלשאלה איך היה, אמר שהמדריכים היו כאלה משעממים שהוא היה יכול להעביר את זה יותר טוב מהם, אבל אמר שעם החברים היה כיף. שאלתי איך היה עם הבנות, והוא התחמק באלגנטיות.
הוא סיפר ששיחקו שם שח, והוא קרע את כולם עם ההגנה הסיציליאנית שלימדתי אותו. הוא אמר שהוא חלש קצת בסיומים, ושאפילו חבר שלו הצליח להוריד לו שני חיילים עם המלך שלו לפני שהצליח לעשות לו מט. סיכמנו שנעבור על סיומים בסופ"ש הקרוב.
אחריו הבן הקטן לקח את הטלפון, וסחט ממני הבטחות לגבי מה שנעשה ביחד מחר ובמשך כל הסופשבוע, כולל יום ראשון בערב שבו נשחק Age of empires דרך האינטרנט, הוא מהבית של אמא, ואני מהבית שלנו.
גם הפרידה הזו. תשמעו זה פשוט באסה לישון באלכסון בלי להחזיק ציצים כל הלילה ומבלי להחנות את הזין בחריץ של הטוסיק.
תשמעו לי, פרידות זה באסה. אני גם מתגעגע טיפה. כוסשלהראבק זאתי. למה אני צריך את כל הבלאגן הזה בכלל ?
עד שלימדתי אותה לעשות לי נעים בדיוק כמו שאני אוהב. זה המון עבודה העניין הזה, שמחייבת הרבה סבלנות. עכשיו מה ? חרבאנה.
לפני 15 שנים. 26 בפברואר 2009 בשעה 19:12