הנוף בסוואנה שלי

כשאני מגיע הביתה, יש לי טקס כזה, אני מתיישב ליד שולחן העבודה שלי. עבודה ? (תשמעו זה הרי בעצם עבודה כל העניין הזה). אני רגיל שהמאפרה ישובה לה על שולחני בצד שמאל, ולידה השוט של העראק. כוס השתייה הקלה והפלאפון בצד ימין. ככה בדיוק אני רגיל ואוהב. אם חלילה מישהי פוגעת לי בסדר המופתי הזה, אני תכף ומייד אומר צצצ... אבל לגמרי ממש.

אבל בעצם, מה יקרה אם אני אהפוך צד ? אם נגיד אני אחליט שהמאפרה תהיה בצד ימין, (מי ישמע), ואת כוס השתייה אניח בצידו השמאלי של השולחן.

כל עוד זה אני שמחליט את זה, הכל טוב בעצם. אז הריני מחליט בזאת להפוך את הסדר שהיה כבר נחלתי הרבה מאד זמן. למה אני מחליט החלטה דרסטית שכזו ? כי אני רוצה שינוי. אני רוצה לשנות הרגלים ישנים, בכדי להגיע למציאות חדשה. והרי אם אני מחליט, אני עושה, ואני עושה.

מציאות חדשה, הנה אני מגיע.