הנוף בסוואנה שלי

יש משהו בלבד, שמתרגלים אליו, לשיגרה שלו. כשמתרגלים אליו, נהייה יותר קשה להכניס לשם מישהי. למעשה הייתי מגדיר את הלבד כבת זוג מאד תובענית, שברגע שמתרגלים אליה, נהייה נעים במובנים רבים, נהייה אפילו כיף. אני נזכר בתקופה שהייתי לבד, אז מזמן, ובעצם, כשאני מבחין בפרטים שמה, התארגנתי לי אז בבית בקדימה והיה לי כיף.

התחלתי לישון במיטה באלכסון, עושה מקום לחתולים, שמתחילים לישון איתי. מתוך שינה כשאני מזיז את הרגל לחבק את בת הזוג שלי, אני מרגיש פרווה שעירה ונעימה של סלוצקי שכבר ישן איתי באופן קבוע. קיצקה עדיין מעדיפה לישון בחדר של הקטן, גם כשהוא לא נמצא. התארגנתי לי על הנרות והקטורות שאני אוהב, ומיקמתי את הכל כך שנעים לי. אני כבר יודע איפה כל דבר נמצא בבית, ולא מחפש דברים יותר. יש עוד כמה דברים שאני צריך עוד לארגן כמו הציוד לסשנים, ואני כבר מתחיל להתארגן גם על זה. גם חיי החברה שלי השתנו, ואיתם תוכן הערבים וסדר היום שלי. והתחלתי ללכת למסיבות, ובסופ"ש הזה שאני בלי הילדים, אני הולך לשתי מסיבות. גם בעניין המסיבות התארגנתי ככה, שאני הולך בחברותא. בעבודה מאומצת, מיפינו את קווי המסיבות שקיימים היום, ואני כבר יודע לאיזה אני אוהב ללכת ולאיזה לא. גם חלקים נכבדים של החלודה כבר הסרתי, ואני מתחיל לחזור להיות עצמי.

התרגלתי אפילו לשתות את הקפה של הבוקר לבד, ולפתוח את היום כשאין אף אחד בבית. אפילו לעובדה שלא מוצצים לי כל בוקר כבר גם הסתגלתי, וכמובן מצאתי לה תחליף.

פששש... איזו אהבה זו הייתה, גדולה מהחיים. איזו סימביוזה, פשוט לא יאומן כי יסופר. זה לגמרי הזוי הרמה של הסימביוזה שמגיעים אליה בזוגיות, במיוחד אם היא בדסמית.

אני מסיר לי את שרידי הבשר שמעורב בבשרי, ואת שרידי הרגשות שמשתרגות להן במעמקי נשמתי. מפריד את יישותי ממה שהיה, וחוזר להיות עצמי, משק אוטרקי, שמספק את כל צרכיו לעצמו.

מה שהכי חשוב מהכל, כבר נהייה לי נעים להיות לבד בבית שלי, ולא רק.
שוב זורם לי הדם בלחיים.
בוקר טוב עולם, שוב מהתחלה.