הנוף בסוואנה שלי

מי שקנה לו, ולו במידת-מה, את חירות התבונה, לא יוכל לראות עצמו עלי אדמות אלא כנודד, אם כי לא כנוסע בדרך אל יעד סופי: כי אין יעד כזה. ואף-על-פי-כן רוצה הוא להביט ולראות בעיניים פקוחות איזה מין דברים קורים בעצם בעולם; לכן אסור שתהיה נפשו כרוכה יותר מדי אחרי כל דבר לחוד; בו עצמו חייבת להיות מעין נוודות, המוצאת את הנאתה בתמורה ובחלופיות. אדם כזה אמנם צפויים לו לילות קשים לפעמים, לילות שהוא עומד בהם עייף בשעריה של עיר שהתכוון לנוח בה, ומגלה שהם נעולים; ואפשר שנוסף על כך, יללות חיות-הטרף מתקרבות ומתרחקות לסירוגין, ושודדים גוזלים ממנו את בהמות-המסע שלו. ואז, נדמה לו מן הסתם שהלילה הנורא יורד על המדבר כאילו הוא עוד מדבר אחד, ונפשו לאה מן הנדודים. ועם בקר, כשזורחת עליו השמש.....

"אנושי, אנושי מדי"
ניטשה