התקיימו דיונים בבלוג של בודיגארד ושל מיקה על התייחסות לשליטה טוטאלית.
אני מציע לקורא החרוץ לקרוא ביסודיות כולל טוקבקים של דינוזאורים שלא מעט מהם חלקו על דעתי. התקיים שם דיון מרתק.
כאן בבלוג שלי מאז וגם כאן בפורום אלפוני.
אני מביא את תגובתי משמה.
אני סבור שלא צריך לקחת את השימוש ב פאראפרזות שנכתבו, באופן מילולי.
כשנאמר שהסאבית מתאבדת על זה שישאר לה הקולר, אין הכוונה שהיא קופצת מבניין גבוה ונמרחת על הכביש. מה אפשר לעשות עם סאבית שנמרחה ככה? זה לגמרי לא שימושי.
הכוונה היא שהסאבית תעשה הכל כדי לשמור על הזכות לשאת את הקולר שניתן לה בזכות.
הבדסם הזה שעליו כתבנו הוא טוטאלי. לא חצי קלאצ' לא שלושת רבעים. זה מקום כזה, שבו כשאת מחליטה למסור את נשמתך, את משאירה את המפתחות בכניסה. מאותו רגע יש לך רק שתי אפשרויות: 1. לעשות כל מה שאומרים לך. 2. לקחת את המפתחות וללכת. אין אפשרות שלישית.
זה מקום קיצוני משהו. בדסמי לעילה ולעילה. אבל אין בכך לומר שזה טוב יותר ממקום פחות בדסמי או אפילו קינקי מי ישמע. זה הכל טוב בכלל. כל אחד בוחר במה שעושה לו טוב.
בואו ניזכר רגע, שכולנו באנו לכאן כדי להנות בכלל. מי ישמע.
ההתמסרות הטוטאלית הזו לרצונו זה משהו נבנה. לוקח הרבה זמן לבנות את זה. שולט טוב, לא לוקח על ההתחלה התמסרות שאת לא בשלה אליה. הוא הרוויח את זה שאת סומכת עליו במעשים, לאורך זמן, שישכיל להשתמש בך מבלי לפגוע בך. את יודעת עמוק בפנים שלא יקח משהו שאת לא בשלה אליו. את סומכת עליו שכל מה שהוא עושה זה גם לטובתך.
מערכת יחסים כזו היא עמוקה מאד. השורשים שלה משתרגים עמוק לתוך הנשמה של שניכם. זו סימביוזה מטורפת, מרגשת על למלוא עומקה של הנשמה.
זו בעצם הסיבה, בעומקם של הדברים, שמביאה את כולנו ללאפ לנד הזה. רק מה, יש כאלה שלא באמת יכולים או רוצים, לעשות את כל הדרך, אלא מסתפקים בחצי דרך. זה בסדר גמור, זה כנראה מה שמתאים להם.
אנחנו ניהלנו שיחה על ללכת עד הסוף. זה מדהים המקום הזה. מרגש עד כלות. פחות מזה אלו שאריות לכאלה שלא מסוגלים לזה. אני לא בז למקום הזה בכלל ואפילו מכבד אותו מאד. אבל זה לא היה נושא השיחה.
הקולר הוא חלק משמעותי בביסוס הנדר הקדוש הזה, להבטיח לשמור על הנשמה שניתנה בידך, להסכים למסור את נשמתך ולהיות שייכת לאדונך. להתפוצץ מצחוק מאקט של הענקת קולר, זה זילזול גם בעיני, למקום האחר הזה, שלנו. כבדו בבקשה את השונה מכם, אפילו אם אתם לא מתחברים אליו. כי עבורנו זה מקום קדוש (בניגוד למה שקורה כאן, היום וגם אז, שלא נתבלבל).
בשירשור באלפוני שפתחתי אז על הנושא, הגיעו הרבה מהדינוזאורים של אז, הגיבו בחכמה מגובה בידע רב ובנימוס מכובד. ללא מעט שם בדיון, היו דעות שונות משלי ומוערכות מאד גם על ידי. צאו ולימדו.
זר לא יבין זאת.
יש לי דיסקליימר מפתיע אחד להוסיף. הקורא היסודי יוכל להבחין, שבשנים האחרונות, יצאתי נגד יחסים של התמסרות טוטאלית כזו. כן כן, בדיוק זו שאותה קידשתי בעבר ועדיין.
בתצפיותי, לאחר הקדשת נשמתי למדע, במחקר עמוק בנושא, גיליתי שברטרו פרספקטיבה, בקשרים האלה שלי של ההתמסרות הטוטאלית הזו, רק חרבאנה יצא מזה.
אולי לא היו לי כישורים מספיקים שיהיה טוב מזה. לא יודע לומר.
למרות הדיסקליימר, אני נאלץ לציין, שיחסים טוטאליים שכאלה, הם פשוט מדהימים. זה נוגע הכי עמוק בנשמה שיש. זה מרגש ברמות. זה מטורף, הזוי ברמות בלתי נתפשות. וגם המקום הכי מקסים שיש בעולם. קדוש קדוש קדוש.
