איכשהו התגלגלתי לזה שאני צריך בצו בית משפט לתת שעות התנדבות בשלץ (שירות למען הציבור). לא אלאה אתכם בפרטים איך הגעתי לזה, למרות שזה סיפור מעניין לכשעצמו.
רק אציין שיש לי אישור מבית המשפט ואני מצטט את השופטת שהוציאה אותי זכאי: "מצאתי שמדובר במקרה חריג שבחריגים".
אז חמוש באישור של בית משפט, שאני חריג שבחריגים, פסעתי להתנדב בשירות למען הציבור.
תשמעו זה משהו שלא הייתי חשוף אליו כל הקטע הזה של עניין ההתנדבות הזה.
הגעתי למקום הזוי ברמות. אוסף של אנשים שעוסקים כל זמנם ומרצם לעשות טוב לאנשים הזקוקים לטוב הזה. יש במקום הזה וייב של מלאכים, שכה יהיה לכולנו טוב. אוסף אנשים שרתמו את כל זמנם ומרצם לעשות טוב. איזה וייב מטורף. נצנצים של אבקת פיות מרחף שם באוויר.
הגעתי אתמול בשש בערב לתת שיעור פרטי בחשבון לילד בכיתה ו'. הוא הגיע עם שני הוריו שלבשו את מחצלותיהם המפוארות. מעשה שלא הסתיר את העובדה שהם משכבה סוציו-אקונומית נמוכה ביותר. ניגשתי אליהם, קצת סמולטוק ואז פניתי לילד.
ילד אינטליגנט, מנומס, חכם, חרוץ והישגי. הנושא: חילוק ארוך ושברים עשרוניים. מסתבר שלילד יש חוסר בטחון בעצמו וביכולותיו. שאלתי אותו אם הוא מקשיב בשיעורים והוא ענה שכן. אבל אמר שהוא מתקשה בהכנת שיעורי הבית.
התחלנו בתרגול והוא אכן היה חלוד בהורדת האפס לצעד הבא. לא תירגל מספיק. לאחר כמה זמן התברר גם שהוא לא באמת יודע את לוח הכפל ונלחץ במיוחד מחילוק של שלוש ספרות בשתי ספרות.
לאחר כעשר דקות פתח בקצב מרשים בפתרון השאלות של שיעורי הבית. הקפדתי איתו על פתרון התרגיל המפורט בדף טיוטא בבלוק דפי החשבון שהבאתי איתי.
לא עבר זמן רב ופסקתי שהילד הזה לאחר כארבע שיעורים, יוביל את הכיתה בסטרייט A (הכל 100). בתחקור של חוסר הבטחון שלו, הסתבר שהוא נמצא בכיתה הטרוגנית, שמה יש הרבה מאד ילדים צפונבוניים שמקבלים הרבה מאד תמיכה בבית. הוא בגין הרקע שממנו הוא מגיע, לא זוכה לשום תמיכה מהבית להוציא הרצון הראוי לציון, לבקש עזרה.
הצבעתי על אחד התרגילים שעשה ושאלתי אותו אם הוא בטוח בתשובה. הוא ענה שנראה לו שהוא התבלבל. אמרתי לו בוא נעבור על טיוטת התרגיל. הוא עבר עליה ואמר שהוא לא מצליח לראות היכן הוא טעה. אמרתי לו שזה בגין העובדה שעשית את התרגיל נכון. אמרתי לו: למה אתה מתקפל ככה כשמישהו מטיל בך ספק? הוא ענה שכשהמורה שואלת תלמיד בכיתה שאלה והוא עונה לא נכון כל הכיתה יורדת עליו. שאלתי אותו אם הכיתה כזו הישגית ותחרותית, ענה שלגמרי.
אמרתי לו שהוא ילד חכם ותוך מעט מאד מפגשים הוא יראה לכולם מי הוא. עוד כמה מפגשים אני מצפה ממך להצביע בכיתה ולרצות לענות לשאלות כשאתה לגמרי בטוח בעצמך.
המשכנו בתרגילים ולאחר כמה תרגילים מצאתי אצלו שגיאה. שאלתי אותו היכן בדפי הטיוטא הפתרון שהוא עשה. הוא ענה שלא כתב בטיוטא. שאלתי אותו, מה, עשית את זה בראש והוא ענה שכן. אמרתי לו מה נהיית פלספן פתאום שעושה חילוק ארוך בראש? הוא ענה בביישנות שכן. אמרתי לו שאני לא מרשה לו לענות מהראש. אני מבקש שתכתוב מסודר ותכתוב את כל הספרות באופן יפה ומסודר.
ברגע שתעשה את התרגילים על אוטומט תוכל לעבור ללעשות בראש. קודם נגיע למצב שאתה יורה את התשובות במאה אחוז בטחון באמיתות התשובה.
לאחר סיום השיעור, אמרתי להורים שיש להם ילד מאד מוכשר ושלדעתי תוך כארבעה שיעורים הוא הופך להיות מהמובילים בכיתה. אני גם רוצה ללכת איתם להפגש עם המורה כדי לתת לילד רוח גבית.
הם ציינו שהוא רוצה עזרה גם באנגלית. אמרתי להם שבפעם הבאה נעשה שיעור כפול שיכלול את שני המקצועות. אמרתי גם שכשהיכולות משתחררות זה פורץ את הדרך בכל המקצועות באופן גורף.
***
ניתנה לי הזדמנות, ככה מבלי מאמץ גדול, לפזר אבקת פיות על ילד בכיתה ו', שאלמלא הייתי מופיע בחייו, היה נקלע לקשיים מתגברים בלימודים בגין חוסר בטחון עצמי, בגין חוסר תמיכה מהתא המשפחתי שלו שיש לציין שקריאתם לעזרה מעוררת אצלי הערצה.
ועם טיפה אבקת פיות, אני מצליח לשנות את חיי הילד ולהרים אותו למקום, שלא נופל מאף אחד מהילדים שהגיעו ממשפחה תומכת וצפונבונית.
שכה יהיה לנו טוב.
קבענו שיעור קבוע, כל יום שלישי ב 18:00.
***
כשסיימנו את השיעור נסעתי לתת הרצאה לקבוצה של אנשים הלומי קרב בנושא עתידנות. כששאלו אותי בתחילת ההרצאה על מה ההרצאה ועניתי עתידנות, שאלו אותי מה זה ואמרתי על העתיד. הקשתה מישהי, איך אתה יכול לדעת מה יהיה בעתיד כשקשה לדעת מה יש עכשיו בהווה. עניתי לה חכי ותראי.
היתה הרצאה מעולה, עם השתתפות מהקהל ועניין רב. הרציתי על מכוניות אוטונומיות, על מכונות לומדות, רשתות נוירונים, עיבוד תמונה, ביג דטה, מדע המידע, קלסיפייריים, יולו, על IOT, על דארווין, על קורצווילד, על ננו טכנולוגיה ועל מה קורה לעולם כרגע מבלי שאנחנו שמים לב. על מערכת החינוך שלא מצליחה ללמד את הילדים שלנו על עולם שמשתנה כרגע מתחת לרגלינו.
סיפרתי להם את הסיפור ההזוי על איך הגעתי להתנדב. הם אמרו: אתה רואה, הכל לטובה, יוצאים מזה דברים טובים לעולם. עניתי לגמרי.
הם ביקשו שאבוא להרצות שוב בשבוע הבא, המנהלת אמרה שלא בשבוע הבא אלא עוד שבועיים. אמרתי שאני יכול להרצות על כל מיני נושאים. כולם אמרו שהנושא שהרציתי עליו מקסים והם ישמחו לשמוע עוד הרצאה עליו.
כששאלתי איך היה להם אמרו: מעורר מחשבה, מרחיב דעת, מעולה ושנהנו מאד.
***
החזרתי את המקרן למקום הראשון ונסעתי הביתה באנדרנלין ראש מטורף.
האנרגיות האלה של תרומה לקהילה, הפידבקים, התרומה, אבקת הפיות האלה שמשנה מציאות.
פשוט מדהים.
איך אמר הדאלאי למה: אמפטיה ולהצליח לעזור לזולת, הוא הגורם הכי משמעותי לאושר.
חזרתי גדוש מאושר. מרגיש שעשיתי אתמול משהו בשביל מישהו.
***
מתי בפעם האחרונה עשית משהו, בשביל מישהו?
