הנוף בסוואנה שלי

מיקה פרסמה פוסט על טקס קילור. היא ערכה פוסט מלא מעט פוסטים שלי ששלחתי לה בנושא. התוצאה מקסימה. מלא כבוד.

יש חברה אמריקאית שקוראים לה CrossOver. היא מציעה משרות חלומיות במשכורת מאד מפתה. כדי להתקבל צריך לעבור מבחן, שלכאורה אמור לקחת כארבע שעות. בפועל זה יותר. סיימתי את המבחן לפני כשעתיים. זה היה כמו פסיכולוגית שבירה בבית כלא סובייטי. אני חושב שהלך לי טוב.

יש לסאבית שלי חובה לכתוב כל יום מכתב יומי. בכל פעם שהיא בוחרת לא לקיים את החובה הזו, היא נקנסת. בהתחלה זה היה שלושה מכתבים שאחד מהם פוסט. עכשיו המחיר האמיר לשישה פוסטים, שניים מהם בבלוג שלה. אוטוטו.

אני בצומת החוש שילינג. צומת שבוחנת את האני מאמין שלי שהולך לבוא לי טוב. בינתיים ה"הולך לבוא לי טוב" על העליונה. אבל זה לוקח אותי לקצה. אבל זה בדיוק המבחן האולטימטיבי של להאמין בזה באמת ולהמשיך להזמין טוב. אז אני מזמין טוב. בחיי שאני מצליח בינתיים. תחזיקו לי אצבעות. זה עוזר.

שאגה קצת חלושה, שמרעידה רק חלקים מהג'ונגל. גם זה משהו.