הנוף בסוואנה שלי

קיבלתי את הסאבית שלי בחזרה, ככה פשוט. ככה כיף.

כשנעלמה, חשבתי מה לעשות, לקחת בכח, ולהיות דום חזק. אולי היא צריכה את זה בכלל. אולי זה שם המשחק, שהרי לתת אפשר למי שיודע לקחת. ואני הרי יודע.
יש את המשפט הזה, "מי שרוצה גבר גבר, שתהייה קודם כל אישה אישה". אבל יש למשפט הזה צד שני כמובן. "אני אהיה אישה אישה, אם תהיה גבר גבר".

אני כמעט בכלל לא עוסק באגו כאן בעניין הזה. אבל באמת אני רוצה אותה סאבית, את הזונה. זה פשוט טוב לי ככה. באמת התלבטתי מה לעשות.

הדומית שבה בערה, היא היתה זקוקה לתת לדומית שלה ביטוי, ממש נורא. שוחחנו על כך. הסברתי לה איפה אני עומד פה, דיברנו על איך היא פה.

בסוף החלטתי, ללכת בטוב, לא לקחת בכח. לתת לה להביא לי את הסאבית שלי בחזרה. במקרה הזה, זו אחריות שלה בכלל. החלטתי, שהיא תעשה לי סשן בתור דומית, ותפרוק את הצורך הזה. אכן כך היה.
היא היתה דומית מאד חזקה ושונה מתמיד. הרבה יותר רכה, הרבה יותר משוחררת. לא מתאמצת, אלא פשוט זורמת טיבעי עם מה שמרגישה. לא מנסה להצליח, אלא פשוט היתה שם, נטורל.

ולמחרת, קיבלתי את הסאבית שלי בחזרה במתנה, אבל לגמרי ממש. היא חזרה אלי, הרבה יותר סאבית מקודם.
קוואבנגה.