הנוף בסוואנה שלי

אתמול, הגננת שוחחה עם אמא שלה בטלפון. אמא שלה, שהיתה תמיד דומית, איתה, הפכה להיות סאבית שלה, ממש. הגננת, שלמדה להבחין, בכל הניואנסים של השליטה, למדה לקחת את אמא שלה, למקום נשלט לגמרי, וטוב שכך.

אתמול. אחרי השיחה הזו, שניהלה מתוך אמבטיה רותחת ומרגיעה, הגננת היתה בדום ספייס, כך שממש. מהמקום הזה, ניגשה אלי, לכבוש את היעד הבא. לעשות הפיכת חצר. שהרי אם הצליחה עם אמא שלה, מי אני שיעצור אותה בכלל ? הרגישה מלכת העולם לגמרי בכלל.

אני, הייתי גמור לגמרי, עייף מהעבודה, כל כך ממש, שבפעם הראשונה מאז הכרותינו, סימנתי לה שאני לא רוצה כלום, חוץ מלישון. יש לי חוק כזה, שאני מנחיל לבנות זוגי, שלא אומרים לא, כשמישהו מבני הזוג, רוצה סקס. מבלי קשר בכלל ליחסי שליטה.

אתמול, רציתי לישון, כל כך שכך, שכשהגננת רצתה, סימנתי לה, שאני רוצה לישון. הגננת שהיתה בדום ספייס שכזה, סירבה לשעות לתחנוני הייחודיים, ובדומיותה כי רבה, קשרה אותי למיטה בכח, והחלה לבצע בי את זממה. כל כך שכך, שכאבו לי הקשרים, כל כך שכך, שקשה היה לי להכנס שמה. כל כך שכך, שלא נהניתי בכלל. זה לא הפריע לה, לגמור תוך שהיא אונסת אותי, כשאני קשור כאמור.

או אז, ביקשה ממני להביא לה וודקה עם אשכוליות וקרח. אמרתי לה, שאני לא חושב שזה רעיון מוצלח, בכלל בכלל. היא שאלה למה, עניתי לה, שככה אני מרגיש. היא קיבלה את דברי, ונעצרה בחריקת בלמים, תוך כדי שאמרה לי שהיא סומכת עלי שמה.

שתבינו, היא לקחה אותי שם ממש, בניגוד לרצוני. זה מקום טוב בכלל, זה מקום דומי, זה מקום שעם כל חוסר ההתחשבות שבו, הוא נקי לגמרי, יש בו משהו, שיכול לחולל משהו טוב. אבל אתמול, אני לא הייתי במקום לקבל את זה. אתמול, לא הייתי במקום שיכול להיות עירני מספיק, לשמור עליה שם.

קשה לה עם המקום שלה אתמול. קשה ממש.הסברתי לה, שזה מקום טוב בכלל. שזה מקום של דומיות צרופה, שזה מקום שיכול היה, לחולל את ההתמסרות ממני, באופן עקרוני, אבל בנסיבות אחרות. אתמול, לא היו הנסיבות הללו.

היום היא ירדה לבד, למקום הזה של מתחת לשולחן העבודה שלי, מלקקת ומלטפת את כפות רגלי. שכובה שם על הרצפה, מתחת לשולחן, שלי לגמרי.

ואני, וואללה, אני בוער עוד קודם לכן, לקרוע לזונה שלי את הצורה. אז תסלחו לי שאני לא ממשיך פה לקשקש איתכם, וניגש לתענוגות החיים שלי, ולא רק.
אז ביי בינתיים, ונתראה מחר פה, או משהו כזה.

נה נה בננה.