סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

דרך מוכרת בעיניים חדשות

מכניסה את ניסיון העבר לתיק, לא משאירה מאחור.
יוצאת לדרך לגלות.

אלה המילים שלי.
לפני חודשיים. 23 באוגוסט 2024 בשעה 14:57

אז, עוד לא ידעת את זה, כי למרות התקשורת השותפת ביניינו ולמרות ההתחייבות לשקיפות מלאה, זאת הייתה הפגישה הראשונה. לא הכל היה גלוי, גם לא לי.

יש בי פיצ׳ר כזה שמרחיק מהמודעות שלי כל פגם שמתגלה או נרמז או נוצר מצב פוטנציאלי לקיומו. גם אם היית עומד מולי עירום ואימפוטנציה הייתי עושה כל מה שמוחי היה חושב עליו כדי לא לעורר בך תחושת בושה או חרדה. גם אם היית מתגלה כגבר אלים, סאדיסט שמוביל אותי אל מותי במלון רחוק עשרות קילומטרים מביתי ומשפחתי, שם, מלמטה, היית עד למבט המעריץ שניבט אליך מעיניי. 

 

גם כן יצר הישרדות. לא ברור איך הגעתי עד לגיל הזה מבלי למות. נפגעתי, נכוותי, הצטלקתי, התפוצצו לי בועות אשליות ורודות בפנים וגם הלב נשרף לא פעם... כמו שהפסיכולוגית אומרת, את מנסה להיאחז בעולם שאין בו כעס, אכזבה או כל רגש שלילי, אבל הוא לא קיים במציאות.

את לא יכולה להיות מושלמת, שלא מכעיסה ולא מאכזבת. זה לא בריא. אלה רגשות של חיות, ויטליות. הורדרדות הזאת אולי יפה בפנטזיה אבל היא לא מחזיקה במציאות.

 

עכשיו להתמודד עם העובדה שורוד זה פנטזיה, שכעס ואכזבה הם חלק בלתי ניפרד מהחיים, שאין סיכוי שאהיה מושלמת - זה מפיל מסך שחור כבד. 

 

כבד מידי להתמודד עם הכל, להרגיש בצניחה חופשית אל תוך תהום חשוכה ולהרגיש מוקפת ומוצפת בכעס שלא נתתי לו מקום אמיתי בחיי. הוא חונק כשממלא אותי בלי שליטה, זולג החוצה מכל פתח שקיים וגם פורץ סדקים חדשים ומעוור אותי. 

כל זה ועוד לא סיפרתי על האתגר הפיזי שבלחיות.

קראתי אפשהו שדיכאון זה לחיות בגוף שמתוכנת לשרוד עם מוח ששואף למות. על אותו הקיר גם היה ציטוט: 

There is a crack in everything, that is how the light gets in

אבל בחשיכה הזאת יש משהו מנחם. וכהרגלי אני נצמדת לפנטזיית השלמות, הפעם בשלמות שבחושך. למרות שמתברר שהסדק עוד יווצר והאשליה לא תישאר לנצח. השאלה מה יקרה קודם? הנצח או האור?

 

לפני שנתיים. 21 בנובמבר 2022 בשעה 23:12

זהו. ארוזה.

 

לכבות את האור ולנעול אחרי, או שאתם עוד נשארים?

 

 

 

צ'או 💋💋

לפני שנתיים. 12 בנובמבר 2022 בשעה 23:59

אז התיקיה המאובטחת שלי נעלמה מהפלאפון. נעלמה, יחד עם כל מה שהייתי רוצה, בעולם אידאלי, לפרסם פה ולהשוויץ.

להראות את המסע המטורף שעברתי ואילו חוויות היו לי.

 

הלילה אני במקום של אהבה עצמית, גאווה וראש מורם. מתמקדת במה שהשגתי וביכולות המפוארות שגיליתי. 

 

לאט לאט אני מבינה שאני בתהליך פרידה מהמקום הזה. נפרדת בלב שלם, אבל עוד לא מוכנה לשחרר לגמרי. יש לי עוד קצת דרך.

 

אז האבדה הזאת נמצאה, ויש עוד כמה שעדיין לא. התמונה מתחילה להתבהר ואני מצליחה לזהות את עצמי קצת יותר. כנראה שכשאמצא אותי, כבר לא אהיה.

 

 

 

 

לפני שנתיים. 2 בנובמבר 2022 בשעה 18:43

 

 

"הָרֵי זֶה גִּיטֵךְ וְהִתְקַבֵּל גִּיטֵךְ זֶה וְהָרֵי אַתְּ מְגֹרֶשֶׁת בּוֹ מִמֶּנִּי מֵעַכְשָׁו וְהָרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם".

 

 

מילים שלא הכרתי

לא ידעתי כמה אני כמהה לשמוע

כששמעתי אותן משהו קרה

זה היה רגע כל כך עצמתי

 

אין לי שום זיקה לדת. עד אותו הרגע הרגשתי שאני צופה בהצגה על ימי הביניים. תהליך סוריאליסטי שלא תואם שום מחשבה הגיונית שחלפה בראשי. 

כששמעתי אותו אומר את המילים האלה, פתאום משהו קרה. המבט שלו והרעד בשפתיים. המשמעות שחיכיתי לה כל כך הרבה זמן. 

את מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם

 

הדמעות לא מפסיקות לזלוג

 

מותרת לכל אדם אשר אבחר

אני בוחרת ללכת

 

לפני שנתיים. 7 באוקטובר 2022 בשעה 11:49

לאן יוצאים בתל אביב?

פאבים מומלצים?

מרגישה ששנים לא הייתי בתל אביב, רק התלוננתי כמה אני לא אוהבת אותה. 

 

אז אשמח להמלצות על פאבים שנחמד לצאת אליהם

לפני שנתיים. 24 באוגוסט 2022 בשעה 4:23

קולגה שואלת:

 

 

ואני שואלת, למה להקטין את הפלאג? 

תנסי להחדיר פלאג גדול יותר, תראי שזה מענג הרבה יותר!

 

 

 

 

 

 

#תחת_רעב

 

 

 

לפני שנתיים. 22 באוגוסט 2022 בשעה 22:09

 

 

 

 

רוצה לטנף אותי?

 

 

 

 

 

לפני שנתיים. 22 באוגוסט 2022 בשעה 19:30

כשאני מול דמות סמכותית, אני מגיבה באופן אוטומטי.

נלחץ כפתור שם בפנים שמשנה את נקודת המבט שלי, ומכוון את ההוויה שלי לריצוי, לשיתוף פעולה, ללעשות מעל ומעבר כדי להצליח למלא את הדרישה (זה תמיד נתפס כדרישה, גם אם מנוסח כבקשה)

אני עובדת על זה. לומדת לא לדחוק את עצמי לשוליים.

 

איתך זה כל כך אחרת.

טוב, אני תמיד מרגישה צורך בוער, בעומק הנפש, לרצות ולספק אותך. באמת שמספיק רק מבט אחד שלך, אפילו לא דרישה, כדי להפעיל את הכפתור הזה בפנים. 

אתה עושה את זה כל כך אחרת. האינטרסים שלך ברורים לי, חשופים בפני. אתה מתנהל בשקיפות וכנות. אני לא תמימה לחשוב שאתה מתנהל ללא מטרות רווח. יחד עם זאת, אתה דואג לי. אני מרגישה שאתה באמת שומר עלי. יש לך הרבה מילים, אבל מה שבולט אצלך זה שאתה איש של מעשים. ההחלטות שלך והדרך שאתה מתווה לנו מדהימות אותי כל פעם מחדש. 

כמו אז, כשעודדת אותי לצאת לקאמפינג במדבר. כולם סביבי ניסו לשכנע אותי לוותר על הרעיון. כולם הזהירו שזו טעות, שזה מסוכן, שלא כדאי לבד, ואיך תסתדרי. אתה אמרת "צאי. זאת חוויה. לכל דבר יש פעם ראשונה. מה כבר יקרה? מקסימום ישנים כמה שעות בתוך הרכב, ונוסעים חזרה". מעבר למילים שלך, הגעת אלי עם מזרני השטח, כמו אומר "אני מאמין בך שתצליחי". כאילו אתה עומד מאחורי ונותן לי את הרוח הגבית לצאת להרפתקה.

 

נראה שהמרד שלי, זה לא לחמצן לבלונד, זה להתנער מהתבניות הישנות ולמצוא הרפתקאות נהדרות. 

 

 

הבלונד והצבעים בשיער, היו על השיער עוד לפני הגירושים.

לפני שנתיים. 17 באוגוסט 2022 בשעה 16:14

איך אני אוהבת כשהוא מפנק אותי!

 

קיבלתי מטקות לים

אה... לתחת

 

והכדור...

 

מישהי מכירה את הטריק עם הכדור והכוס? 🧐

 

 

 

לפני שנתיים. 15 באוגוסט 2022 בשעה 21:50

היום הצצתי.

כשהעמדת אותי במקלחת.

לאונן מולך

עם כל המחשבות הסוטות והמטונפות שלך.

אז הצצתי

במה שאתה רואה.

הצצתי בריבוע הקטן למטה במסך

איפה שהתמונה שלי

וראיתי את החרמנות

ואת הסקסיות

וזה היה מגרה 

והייתי גאה שזה מה שיש לי לתת לך

שזה מה שאתה רואה כשאתה אומר "באמת בא לי לזיין אותך כבר"

גם אני רציתי לזיין אותי

 

 

אבל Maמי

את זיינת אותך

 

את פשוט סקסית.

ברור שבא לך עלייך