אני Ma, קראתי את הטרילוגיה חמישים גוונים של... נהנתי מכל רגע של קריאה, גמעתי את הספרים ברצף. מיד התחלתי לקרוא שוב, התחרמנתי ואוננתי תוך כדי.
נהנתי לראות איך הדודות המרוקאיות שלי, מנסות לשדל את אחיהן הצעיר והדתי ביותר, לקרוא את הספרים האלה.
נהנתי לצפות בסרטים, יותר מפעם אחת, ולהתחיל בשרשרת אוננות ואורגזמות.
יאללה, מספיק עם הפלצנות הזאת... כאילו שהפורנו שאתם צופים בו זה קלאסיקה לאנניני טעם ולמבינים בלבד.
קיבלתי כמה מסרים שהבלוג שלי הפך להיות ממוקד בנושא מלוכלך מידי שלא נעים לכולם. שלא לומר, לא במיינסטרים (כולנו אוף דה מיינסטרים, לא? בגלל זה אנחנו פה)
אז כמו שבוב אמר...
This is my message to you-uo-uo
לך תסביר להם...
היא מחדירה אצבע לרקטום שלי
אני מתכווצת ושואפת אוויר בחדות
לא אמרת שאת פעילה מינית אנאלית?
כן
אז זה כואב לך?
עכשיו כן
ובפעילות מינית? זה עובי משמעותית יותר גדול מהבדיקה.
כן, אבל (את הכאב שלו אני נהנית לספוג ולתת לו את הגוף שלי לשימושו) בסיטואציה מינית הגוף יותר מוכן, ורפוי יותר.
אני מבינה
(אני חושבת שאת לא ממש מבינה, לא עד הסוף.)
עכשיו, תרפי את הרקטום בלי לדחוף
אין לי מילים.
פשוט להנות.
בדרך כלל זה לא עוזר לרפרש במצב כזה...
בשביל תקלה כזאת יש כלבה, לא?
לא יודעת אם לכתוב על הפרידה בטרם עת מפעילות אנאלית. או לכתוב על הכמיהה לשימוש שלך בחור התחת שלי, שכנראה לא יגיע לאותן עוצמות ועומק שלימדת אותי להנות מהם. אולי בעצם לכתוב על תחושת הריקנות והעצב למראה התמונה המנטאלית הזאת:
אולי לכתוב על התודה שאני מוקירה לך על כך שגילית לי את העונג האנאלי, גם אם לתקופה קצרה (בהשוואה למשך כל חיי שלא ידעתי שזה כדאי). תודה על האורגזמות האנליות שהענקת לי. אולי לכתוב על תחושת האכזבה ושאולי היה עדיף שלא לדעת על מה אני מוותרת.
אולי לכתוב על הרצון או הצורך הילדותי שלי, להסתיר את המציאות מהמודעות ולהאמין שהתחת שלי אסור לשימוש, רק בגלל שאתה החלטת כך. שהוא שלך ואתה לא מרשה לי להשתמש בו יותר. יותר קל לי לקבל את זה, מאשר את הידיעה שאתה שומר עלי ועושה את זה בשבילי.
ואולי לכתוב על החלום שהתעוררתי ממנו; אני ישנה, שכובה על הבטן ואתה נצמד אלי מאחור. חודר לתחת שלי עמוק ומעיר אותי כך. תוך שאתה לוחש לי באוזן שעכשיו אפשר לחזור להשתמש בו.
לא יודעת.
ריק לי.
ואז אני נוזפת בעצמי, כי יש עוד דרכים להנות וזה לא באמת נורא כל כך. וסימנים אדומים תמיד יכולים להופיע עליו.
ההמלצה, לאחר דפיקציה, היא לנקות את פי הטבעת בעזרת שטיפה ולא בעזרת ניגוב עם נייר. למען בריאות הספינקטר ורקמת העור ושמירה על היגיינה בריאה.
קיבלתי המלצה, מאשת מקצוע פרארפואי, לרכוש מושב אסלה חכמה המאפשר הזרמת מים, כמו היה בידה. חשוב לשים לב שתתאפשר בחירה של עוצמת הזרם. לה, יש כזאת עם זרם שמתאים לילדים, שהוא הזרם המומלץ גם למבוגרים, כדי לא לפגוע בשלמות העור.
ואני שואלת; *מה עדיף אסלה חכמה או כלבה טיפשה עם לשון רטובה?
*עם החיבור הנכון כמובן:
אסלה חכמה צריכה חיבור למקור מים וגם למקור חשמל
כלבה טיפשה צריכה חיבור רגשי עמוק ונשיקה אחרי השימוש
אני לא מזוכיסטית קיצונית.
אני נהנית מכאב.
ככל שהחיבור הרגשי עמוק יותר, ככה גדלות היכולת שלי לשאת יותר כאב, היכולת לספוג אותו, היכולת להרגיש אותו באופן חיובי ומעצים.
אלה היו שבועיים וחצי קשים כל כך. לא הכי קשים בחיי, אבל האנרגיה שלי ממש הגיעה לתחתית. אין לי שום הבטחה שזה נגמר, שמעכשיו מגמת עליה. אני יכולה לחשוב ולהחזיק חזק אצבעות שלובות כדי שמחשבה תיצור מציאות... אבל אני לא באמת יודעת עד מתי.
עכשיו, סוף שבוע לעצמי, עם קצת איזון של משפחה.
ואני מרגישה צורך לבכות. בכי חזק כזה, עם מלא דמעות ונזלת. בכי מכוער כזה.
הדבר היחיד שעולה לי לראש זה סשן אכזרי עם כפות הידיים והחגורה. אני מרגישה משהו שפעם הפעיל אצלי רצון להרס עצמי, ועכשיו מעורר רצון לריפוי והקלה. לחוות כאב, כזה שעובר את הגבול. כאב כזה שמעליב אותי, שמביא אותי לקצה כדי שאוכל לבכות את הכל החוצה. לנקז ולרוקן. כדי שיהיה מקום לשלווה, לאומץ, למסוגלות, לאהבה העצמית, ליכולות, לחוזקות וליופי שיש בי איפשהו שם. הם קצת מטושטשים כרגע כי האנרגיה הגיעה לתחתית, ואני ממש מיובשת רגשית.
אני לא יודעת אם זה הגיוני.
אני לא יודעת אם זה אפשרי.
אני לא יודעת אם אני מסוגלת להגיע למקום הזה.
אבל זה מה שממלא את הראש שלי עכשיו.
אז יכולתי להגיד במלוא הכוונה "כולם על הזין שלי"
בעצם, הכוונה האמיתית, הכעס והצורך בדרמה ילדותית קיימים עמוק בפנים.
אז בלי זין מוחשי -
כולם על הזין שלי!
הפרוד
עורכת הדין שלו
אמא שלו
נהג המשאית שכמעט מחץ אותי
המנהלת בעבודה
אלה שלא רוצים אותי
אפילו אני!
הזין המטאפורי שלי ענק! ממש! כזה שחודר עמוק לגרון, מהתחת.
על הזין הענק שלי
יושבת מולה, במשך כמעט 45 דקות.
עונה על כל השאלות, זה תשאול מקיף מאוד. חודרני אפילו. הרגלי פעילות מערכת העיכול והשתן. סיפור הלידה. הניתוח שלאחריה. ההתאוששות שאחריו. ההתנהלות בששת השנים מאז. הרגלי תזונה. הרגלי שתיה. הכל מהכל - מכל כיוון אפשרי.
היא באמת כיסתה כמעט את הכל.
"יש משהו שלא דיברנו עליו, ואת חושבת שכדאי לציין?"
"כן, היה עוד שינוי אחד. לפני קצת יותר משנה התחלתי להתנסות בחדירה אנאלית."
"זה כואב לך?"
ממש השתדלתי להחביא את החיוך
