אין דבר שמכין גבר לרגע בו הוא כורע על ארבע לראשונה מול האישה שהוא אוהב, בשעה שגבר אחר נמצא מאחוריו, ערום, ומצמיד את הכיפה הספוגית של איבר מינו בפי הטבעת שלו. לא פנטזיה, לא ספרות אירוטית, לא מפגשים ושיחות, ואפילו לא סגידה אוראלית. זהו רגע שיחרט במוחו לשאר חייו ויעצב באופן בלתי הפיך את הזהות המינית שלו, לטוב ולרע, ואת היחסים שלו עם האישה שאיתו. כשחדרתי אליו הוא נאנק, אבל אני התרכזתי בדברים אחרים ונעלתי את מבטי בשלה. אישוניה היו מורחבים ועיניה ברקו, והיא נגעה בעצמה ועקבה אחרינו כמו נץ. היא ליטפה אותו, אבל פיה נעץ בו סכינים, והיא נהנתה לפרק את הגבריות שלו ולבצע בה אלפי חתכים זעירים. פעם מישהו סיפר לי על מיקרו-אגרסיות, בהן משפטים כאילו תמימים בעצם מעליבים את שומעיהם. היא המציאה ז'אנר חדש לחלוטין של מיקרו-עלבונות, שנועדו לתת לו שביב של תקווה, קורטוב של נחמה, ואז לבוא ולסטור לו בדיוק כשחשב שהיא מרחמת עליו.
קינאתי בה. לא משנה עם כמה נשים אהיה, לעולם לא יהיה אקט מקביל שאישה תוכל לבצע עבורי שמשתווה להקרבה של גבר שמוכן להיחדר למען האישה שהוא אוהב. ניסיתי לנחש מה עובר לו בראש באותם רגעים. האם הוא חושב עלי? האם הוא חושב עליה, ואיך שלפני כמה שעות עמדה עבורו במטבח והכינה ארוחת צהריים לשניהם? על התחושות שמילאו אותו? על העונג המיני שגרם לאיבר שלו להישאר זקור במהלך כל האקט? על הזרע שימלא אותו בסוף האקט ויחתום את המעבר שלו מגבר הטרוסקסואלי שבטוח במיניות שלו לנשלט מבולבל וקל-לעיצוב? ידעתי שכנראה לעולם לא אגלה את התשובות לשאלות האלה, וכשגמרתי בתוכו והזרע שלי טפטף ממנו החוצה, היא אספה אותו בזרועותיה אל חיקה ולחשה לו מלים מנחמות, והוא טמן את ראשו בחזה המפואר שלה דקות ארוכות ועיכל את מה שהקריב למענה.