את הכי יפה כשאת עושה משהו שאסור לך. כמו למשל לשכב על המיטה. על הבטן. בעירום. כאשר מעליך גוהר גבר שגילו כמעט כפול משלך, מרתק אותך למיטה ומשתמש בך כבובת מין כדי לספק את צרכיו. תמיד היית שקטה, אך הגניחות שלך מספיק רמות כדי לחדור את דלת הזכוכית שמפרידה בין חדרך לבין הסלון ולהגיע אליו. מה הוא חושב, לדעתך, כשהוא יושב שם לבדו? את חושבת שהוא נוגע בעצמו? או שהוא עכשיו עושה משהו בנאלי, כמו להכין לעצמו חביתה, בשעה שהוא מאזין לבת הזוג המיוחמת שלו נועצת את הטפרים המחודדים שלה בגבריות המבוישת שלו? בינינו, מאחורי החיוך השקט, המבויש שלך - זה שהוא מביא איתו לארוחת שישי אצל ההורים - מסתתרת תאווה לסבל שנולדה באיזה בור שאין לו התחלה ואין לו סוף.
את בטח לא חושבת על עצמך ככזו. הרי את עושה לייקים לסרטוני חתולים חמודים ביוטיוב ומתנדבת ללמד בשכונות מצוקה, אבל אני מזהה את הזיק הזה בעיניים, את שיכרון הכוח, את ההתלהבות הילדותית מהשררה שניתנה בידך. טורף אחד תמיד מזהה טורף אחר. האיבר שלי בתוכך אולי מענג אותך, אבל מה שבאמת גורם לך להתכווץ ולסחוט אותי זה הייסורים של הבחור האומלל בחוץ. כמו חתול שמשחק עם העכבר שתפס, כך גם את בודקת עד כמה תוכלי לדחוק אותו לפני שישבר, שהדמעות תתחלנה לזלוג, שהוא יתפרץ בכעס ואז יחזור כמו בפעם האחרונה על ארבע ויתחנן למחילה. אחרי שאני גומר בתוכך, אני נשכב במיטה ומתנשף, בזמן שאת מזנקת ממנה וניגשת למקרר להביא לי כוס מים קרים. אני שומע אותך נושקת לו ואומרת לו כמה את מחכה רק להתכרבל איתו יותר מאוחר; ואני שואל את עצמי, האם בכוונה לא ניקית את עצמך, כמו הסדיסטית שאת, כדי שיוכל לראות את זרעו של גבר אחר מטפטף ממך בנונשלנטיות בשעה שליבו נשבר לאלף רסיסים.