המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות הוא קו ישר. כך אני אוהב את הכאב שלך: קצר, קולע, ללא תיאטרליות. אני לא זקוק לעזרים או להזמנות מעלי-אקספרס, רק לדברים שכבר נמצאים בהישג יד. כמו יד. אין הרבה דברים שיכולים לכרוך בתוכם כאב והשפלה יחדיו כמו סטירה טובה, במיוחד כשהיא מגיעה ברגע הנכון - כלומר, כשאת לא מוכנה לה, כשהמגננות שלך יורדות ואת זוקפת את ראשך כמו ארנבת שיוצאת מהמחילה שלה. זו הנקודה האופטימלית לחלץ ממך את הכמות המכסימלית של כאב, עלבון, דמעות, תרעומת ומיצי כוס, כמו ששנינו אוהבים. טוב, לפחות אחד מאיתנו. למשל, כשאני מלטף לך את השיער ואת יושבת על ברכיי ומספרת לי איך היה יומך, ואני מתעניין ושואל. אני מספר בדיחת קרש ואת צוחקת; ומשום מקום, הצליל החד חותך את השקט הקיצי המנומנם ומותיר אותך כך תלויה בין שמיים לארץ. למערכת ההפעלה לוקח זמן לאתחל את עצמה, ועיניך מחפשות בנואשות את הסיבה שאת כבר יודעת שלא קיימת. כי ככה. כי רציתי להכאיב לך, ואת רוצה שיכאיבו לך. אז הנה. סטירה נוספת, ועוד אחת, והדמעות כבר מבצבצות.
יותר מאוחר, כשנשכב בין הסדינים הרכים בתנוחת כפיות והזרע שלי ינזל בין רגליך, זרועותי ייכרכו סביבך ויערסלו אותך, ואת תתכווצי לתוכי, אל תוך המקום הבטוח שלך, חזרה אל תוך המחילה שלך. אני אנשק לך את העורף ברכות ואת הפעם תספרי לי באמת את מה שהתחלת קודם. אני אקשיב ואלטף את שיערך, ואזכיר לעצמי כמה אנו זוג דפוקים ברי מזל.