אנחנו נוהגים בכביש הראשי. את עדיין לבושה בחצאית ובחולצה המכופתרת שמכריחים אותך ללבוש במקום בו אף אחד לא יודע מה מסתתר תחתם. את מספרת לי על המתמחה החדש שלא מסוגל לבצע את המטלות הבסיסיות שאת נותנת לו, ועל הדדליינים בהם את בקושי מספיקה לעמוד. אני מהנהן ומנווט את הרכב לדרך צדדית. יותר מאוחר יש לך אסיפת הורים, ואני יודע כמה את מקפידה על ההופעה שלך. כשהמכונית עוצרת בפינה מבודדת אנחנו עדיין משוחחים על הבוס שנושף בעורפך. האורות כבויים ואין איש במרחק קילומטרים. אנחנו לבד, בחסות החשיכה. את צוחקת מבדיחה שלי כשאת צועדת החוצה מהרכב ונפטרת מהחצאית בזריזות.
אני אוהב את הרגע ההוא שבו נסדקת החיצוניות המהוגנת שלך והאישה שכלואה בתוכך מגיחה כדי לשחק, כמו קרח שנמס והופך למים בבת אחת. אי אפשר אפילו לשים עליו את האצבע במדויק; הוא קורה תוך כדי תנועה, עוד כשאת מדברת אלי ומצחקקת, ואז נשענת על חלקו האחורי של האוטו ומגישה את החור שלך, זה ששימנת בנדיבות זמן קצר לפני שיצאת מהעבודה. אני נצמד אליך מאחור ונשען לפנים, ומחליק פנימה ללא התנגדות גדולה. אני מתרגל כמה שניות לחום שמפיצה החלחולת שלך, ואת נושכת את שפתך העליונה כשאני מתחיל לנוע בתוכך. מה היה אומר בעלך אם היה רואה אותך כעת, אני שואל תוך כדי תנועה. מה היו אומרים השכנים שלך- הם, שרגילים לראות אותך מתוקתקת במעלית, ושרגילים לנימת הקול הקרירה והרחוקה שלך? היית רוצה שיהיו כאן, שיעמדו ויראו כיצד את מתכופפת ומקבלת זין בתחת מגבר שאינו בעלך? מייבבת כמו בסרט פורנוגרפיה? אני סוטר לישבנך שרוטט בתגובה, תחילה לאט ובעדינות, ואז בכוח הולך ומתגבר, עד שצלילי כף היד שלי שמאדימים את בשרך נישאים למרחק רב, שוב ושוב. הכאב מוריד אותך נמוך יותר והנהמות שלך הופכות להיות יותר חייתיות, כשאת הולכת ומאבדת צלם אנוש.
אחר כך, כשהזרע שלי מטפטף מתוכך, את תכרעי על ברכיך מחוץ לאוטו, ואני אתקרב אליך ואשקה אותך בתכולת שלפוחית השתן שלי. את תבלעי ותסתכלי למעלה בשקיקה. וכשאסיים, את תחזרי ותלבשי את החצאית והחולצה המכופתרת, תשובי ותעטי את המסכה שהשלת ממך לשעה קצרה. המבט המחושב יחזור לעיניך ושערך המסורק יפול בצורה גיאומטרית מושלמת על מצחך. וכשתרדי מהרכב במרחק כמה רחובות מביתך, האישה ההיא תעלם, וכל מה שישאר ממנה הוא חיוך חלוש שיבצבץ בין אחד הסדקים שלא התאחו.
