ריח חד ומתקתק עומד באוויר, ריח של לפני-גשם. האדמה היבשה שלך יכולה לחוש בשינוי המתחולל, בענני הסערה המתאספים להם למעלה, ואת מושיטה אליהם ידיים מעלה ומחכה לטיפות הראשונות שיגעו בך. כל קצוות העצבים שלך דרוכים לדבר אשר עומד לקרות. את מגדל קלפים שממתין לאדם הנכון שידע לשלוף את הקלף הראשון לפני שתתמוטטי אל תוך זרועותיו. והוא עומד מבחוץ, רוצה לשלוח אצבעות אל תוך הסדקים שבך, לפלס את דרכו פנימה אל העולם המהוגן שלך, כמו כתם דיו על בד שמלת כלה לבנה. את עוד לא יודעת זאת, אבל הוא לאט לאט ישחק את ההגנות שלך ויביא איתו את הסופה; הוא יקח אותך למקום בו יוכל להשחית אותך, וברגעים שתהיי איתו הוא יגזול אותך מהעולם ההוא, היבש, חסר המים. הוא לא יצטרך שוט או אזיקים או בגדים מיוחדים כדי להוריד אותך על ברכיך מולו, לגרום לך לחצות קווים וגבולות למענו. זו דינה של ארץ חרוכה המשוועת להקלה. כשתטפסי עליו, עירומה וסמוקה, לא תחשבי על בעלך, או החבר שלך, או האנשים מהצד השני של הדלת, או העבודה המשעממת שממתינה לך למחרת. לשונו תחדור אל פיך ותתבע את שלה, בזמן שידך תישלח לאחור ותאחוז באיברו הזקור ותחכך אותו ברטיבות המטפטפת שלך. לא חשבת שאי פעם תשובי ותחושי כך.
"בוא לתוכי," תגידי לו. "חיכיתי לך כל כך הרבה זמן."
כשהוא יחליק לתוכך, חשרת העננים תיפרד ומטר יבוא, ואת תהיי שלו כפי שלא היית של אף אדם אחר.