אני זוכר את הנשימות שלך באוזן ימין, את הידיים שנכרכו סביב צווארי והרגליים שהידקו אותי אליך. היית כמו כדור אש בתנועה. נאנקת ולחשת לי באוזן את כל הדברים שרצית שאעשה לך, ואני נעניתי ברצון. ידי האחת חנקה את צווארך לסירוגין, והשנייה לפתה באחד מישבנייך והיכתה בו מפעם לפעם. מוקדם יותר, כששכבת על הרצפה בידיים אזוקות מאחורי הגב וליקקת את אשכי בפנים אדומות ממבוכה, היית נשלטת, אבל כעת ההגדרות האלה כולן אופסנו. שנינו שכחנו את צלם האנוש שלנו והיינו כחיות שכל הווייתן מתרכזת בנקודה אחת. כשהרגשתי את הפורקן מתקרב, התרוממתי מעט וקירבתי את פניי אליך. לא אמרתי כלום, אבל ידעת למה התכוונתי גם ללא מלים, ונעלת את מבטך בשלי. הנהנת שוב ושוב ושרירי הפנים שלך התעוו כאילו מצצת לימון וצחקת בו-זמנית, והיקום עצר מלכת. בסופו של דבר אני גבר די שמרן, ואני אוהב להסתכל בעיניה של אישה בעודי ממלא אותה בזרע.
ארבעה שבועות קודם לכן, כשטסתי לחוף המזרחי, השארתי אותך עם שתי הוראות בלבד. היה אסור לך לגעת בעצמך, והיה אסור לך לשכב איתו. חודש שלם. ידעתי שזה ידרוש ממך מידה לא מבוטלת של יצירתיות. לא הייתי צריך לשכנע אותך יותר מדי - זה מה שאהבתי בך: את היית רקובה עוד לפני שהגעתי, ואני רק הראיתי לך איך להיות עצמך. את אהבת את הקונפליקט, את רגשות האשמה, את העובדה שהנוכחות שלי מחלחלת אל תוך חדר המיטות שלכם אפילו כשאני מרוחק ששת אלפים מייל ממך. שנאת ואהבת בו-זמנית לייבש אותו עבורי, לראות את המבע הנעלב או הנפגע על פניו כשאמרת לו שכואב לך הראש או שהיום לא מתחשק לך, ואז לשכב לידו במיטה בלילה, ולקלל אותי על שאסור לך לתת מפלט לכל הרגשות המורכבים שהצטברו בתוכך. "תשלחי לי תמונה שלך ברגליים מפושקות, במיטה, כשהוא ישן לצידך," רשמתי לך באחת הפעמים, ואת שלחת חמש.
היית מיוחמת, אבל לא ידעתי עד כמה עד שחזרתי ונפגשנו כהרגלנו. היית שלולית של דמעות ותיסכול וכעס; שנאת אותי על מה שגרמתי לך להיות ולעשות, ואהבת אותי כמו שרק כלבה טובה יכולה לאהוב את בעליה. בכית וגירגרת וניסית להתרפק עלי - היית קרובה לסף שמפריד בין אישה לחיה, ואני, שחזרתי מהטיסה רענן ורגוע, הייתי ההיפך המוחלט ממך. שנאת אותי גם על זה, אבל היית חלשה, ואהבת את החולשה שלך - וגם את העובדה שניצלתי אותה עד תום. וכשהאיבר שלי חדר אליך לראשונה לאחר ארבעה שבועות ידעת שההשפלה, התיסכול והשקרים היו שווים את זה. אמרת לי שאת לא רוצה שאלך, וביקשת שאגמור בתוכך ואסמן אותך. "כבר סימנתי," עניתי בחיוך. "כבר סימנתי."