סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

גלריה

תערוכה.
לפני שנתיים. 25 בנובמבר 2021 בשעה 6:54

את כל כך יפה, אני אומר ונושק לך, ואת מחייכת בהתרסה פלרטטנית. בטח אומרים לך את זה המון גברים כבר שנים כדי לנסות ולהיכנס לך לתחתונים, איזה קישקוש רומנטי שהם למדו מסרטי דיסני, ואת עוד מתה על סרטי דיסני. ההבדל ביני לבינם, הסברתי לך פעם, הוא שאני כבר הייתי בתחתונים שלך. האהבה שלי היא אהבה שאינה תלויה בדבר; היא רק צורת התפעלות  כנה מהסימטריה של הטבע, מגוף האישה, מהעיניים האלה, שעמוקות כמו האוקיינוס וגורמות ללב שלי להחסיר פעימה, כמו ציור של ורמיר. וחוץ מזה, רכבת ההרים לא תהיה מהנה באותה המידה בלי עשר השניות האלה בהן היא מושכת את עצמה לאחור, ואת יודעת שהיא עוד רקע תעוף ואת תצרחי. בכל זאת, אני יודע איך להרים אותך ולגרום לך להרגיש ברקיע השביעי; אחרת הסטירה שתעיף אותך ממנו לא תהיה מהנה באותה המידה. 

ככה יפה לך, עם לחי אדומה ומבט של נעלבת. איזה יופי העיניים שלך מתרחבות, האישונים הופכים לשתי צלחות שחורות עגולות, והצבע האדום שוטף את הלחיים, עירבוב של תגובה סימפתטית שמרחיבה את כלי הדם שלך והשפלה, ובעיקר חוסר אמון, כאילו את לא מכירה אותי מספיק כדי להאמין. את חמודה ככה, כשאת לא יודעת מה לומר; לא כמו ההתחכמויות שלך בתחילת הערב. בין החברות שלך את נחשבת השנונה. חבל שהן לא יכולות לראות אותך עכשיו, קליפה חלולה של עצמך. את מסתכלת עלי במבט מטומטם. אני מנצל את ההיסוס ונושק לך שנית, ואת מושכת את עצמך לאחור, כאילו נעקצת.

הכי יפה לך המאבק הזה, כמה שניות בודדות בהן המוח שלך מתפוצץ בסערה של קורטיזול ואפינפרין, בשעה שהאמיגדלה שלך מחשבת בקדחנות אם לברוח או לעמוד ולהילחם. קוקטייל של חרמנות וכעס, ייחום וכניעה, שמנסה להחזיק יחד את כל פיסות המידע השונות שזולגות לך בין האצבעות ולחלק אותן באפס. אני רואה את הייסורים, את הניסיון לחשב את ההשלכות של התרסה אפשרית, ואני נחלץ לעזור לך. סטירה שנייה, ואז שלישית, מאפסות אותך ומחליטות בשבילך. כל שריד של חשיבה עצמאית נמחק, וכשאני שולח את ידי למטה אל תוך המכנסיים והתחתונים ומצמיד אותה למפשעה שלך אני מרגיש בלהט וברטיבות. כמה שאת צפויה, אני לוחש לך ונושק לך בשלישית. הפעם את רפויה, ואין בך שום מאבק. כשאני מוריד אותך לרצפה ופותח את הרוכסן, את מישירה זוג עיניים מובסות אל שלי; וכשאני מחדיר את האיבר הזקור שלי אל פיך אני לא אומר דבר, ורק מניע את שפתי בלי להוציא הגה. פאתטית. אבל את כבר יודעת את זה, וידך נשלחת בתגובה לדגדגן שלך ומתחילה לשפשף אותו.

 

smoky mami - ומבט של נעלבת ♡
לפני שנתיים
Hussy - המתנה משתלמת.
לפני שנתיים
סנטוריון - אני לרגע קראתי את זה כ"ה-מתנה משתלמת", והירהרתי שזו צורה מאד יפה לחשוב על סטירה (:
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י